מכוון חיצוני – ג'יפים

הג'יפ מתקדם באיטיות במעלה הערוץ המסולע. הנהג מביט במכוון החיצוני, שמסמן בתנועת יד ברורה "ימינה". ולמרות זו, כמו נכנס בו איזה שד, מפנה את ההגה שמאלה. המכוון החיצוני ממשיך לסמן "ימינה". הנהג מתעקש "שמאלה". חרטום הרכב מטפס בנטייה חריפה, שמכניסה את הג'יפ להזדקרות מסוכנת. המכוון חסר אונים, מתבונן המום במה שקורה לנגד עיניו. כעבור רגע הג'יפ מתחיל להתהפך ולהתגלגל במורד המסולע.

אם יש משהו אחד שיכול לשמור על הרכב שלכם – ולא רק מהתהפכויות, אלא גם מ"סתם" פגיעות שברים – זה להיעזר במכוון חיצוני / מכוון קרקעי – אדם שיעמוד מבחוץ ויכוון אתכם. אם יש משהו אחד שעלול להכשיל את העבודה עם מכוון חיצוני הוא הפחד שלכם לשחרר שליטה.
נהגים רבים משוכנעים שהם, ורק הם, יודעים בדיוק מה נכון לעשות. זה הרי הרכב שלהם וזה ההגה בידיים שלהם. אז מה אם מכסה המנוע מסתיר להם את המתרחש ואין להם מושג מה קורה במטר וחצי שלפני הרכב שלהם. התוצאה: הם לא מצייתים לחלוטין למכוון החיצוני והנזקים – תהיו בטוחים בזה – הם רק שאלה של זמן.
לנשים, דרך אגב, זה הרבה יותר קל. נהגות ממין נקבה מוכנות הרבה יותר בקלות להפקיד את "גורלן" בידי מכוון חיצוני ולעשות בדיוק מה שהוא אומר. עם נהגים ממין זכר זה סיפור מורכב יותר, שקשור כנראה לאגו, מינוני טסטוסטרון בדם וכו'.

שחרור שליטה ואמון הם תנאי לעבודה עם מכוון חיצוני.
אלא שגם על המכוון מוטלות דרישות. הוא חייב להפגין ביטחון ושליטה במצב. אם לא יעשה כך, אין סיכוי שהנהג יציית לו. על המכוון להראות את הדרך בתנועות יד גדולות וברורות. ואם המכוון לא בטוח במה שהוא עושה? לא נורא. הוא פשוט מסמן לנהג לעצור ואז הולך ברגל, מתבונן בשטח, לוקח את הזמן ומחליט בשקט מה לעשות.
האמת, זה לא קל. כי כשמגיעים למעלה ורדית אז יש מסביב 8-10 ואפילו יותר "מומחים" ולכל אחד יש לפחות שתיים שלוש דעות וכל אחד צועק לאן הנהג צריך לנסוע.
מכוון חיצוני יש רק אחד. מהרגע שממנים את האדם לתפקיד אז הוא, והוא בלבד, עוסק בהכוונה. אם אחד הצופים רוצה להגיד משהו שיתכבד ויגיד לו למכוון ישירות ובשקט – ובשום אופן לא יעקוף אותו ויפנה ישירות לנהג.

מכוון חיצוני. לא להתערב מהצד

ואילו הנהג צריך לדעת שמרגע שהכוונה מתחילה הוא הופך לבובה שרק מוציאה לפועל את ההוראות של המכוון. דרושה תקשורת ברורה בין הנהג למכוון החיצוני. חלונות הרכב חייבים להיות פתוחים – בכל מזג אוויר. לנהג אסור לעשות פעולות כלשהן – לא ללחוץ על "הגז" ולא לסובב את ההגה – ללא הוראה ברורה של המכוון. ואם משהו לא ברור לנהג, שלא ינחש אלא שיעצור וישאל. במקרים מסוימים הנהג יכול לעצור, לצאת מהרכב ולראות במו עיניו למה התכוון המכוון. אני מדגיש – במקרים מסוים בלבד. בשיפועים תלולים אסור לעזוב את הרכב ואסור לשחרר את חגורת הבטיחות – היא תינעל ולא תצליחו לרתום אותה חזרה.
המכוון צריך לשלוט ברכב 360 מעלות. נטייה נפוצה של מכוונים היא לשים לב רק לגלגלים הקדמיים וחרטום הרכב. הם שוכחים שיש עוד זוג גלגלים מאחור ויש גחון ארוך – וכל אלה עלולים להתלבש על סלע. בסיטואציות רבות, המכוון צריך לסמן לנהג "עצור" ואז להקיף את הרכב ברגל. או אפילו להיעזר במכוון עוזר, שידווח לו (ישירות!) מה המצב שם מאחור.

תנועות יד ברורות. אימון בהכוונה חיצונית / צילומים: משה לב

ההכוונה חיונית בשטח סלעי, טכני, איטי, רווי בורות הצלבה ושיפועי צד. חשוב שהמכוון לא יעמוד קרוב מדי לרכב ולא בנתיב הנסיעה של הרכב. זה מסוכן וזה עלול לגרום לנהג להסס עם דוושת ה"גז" ולפגוע במומנטום, אם יידרש. ולכן המכוון יעמוד מלפנים אבל מעט בצד. הוא ירחיק את שאר הצופים והיועצים. אם הוא צריך לשנות מיקום, הוא יסמן לנהג "עצור" ויחליף את המיקום שלו בזהירות. בשום אופן לא ללכת לאחור "על עיוור".
לסיכום. המכוון צריך להפגין שליטה. הנהג צריך לשחרר שליטה.

טיפים לנהיגת שטח – לקריאה נוספת >>

חמישה טיפים מנצחים לנהיגת שטח

טיפים לנהיגת בחול

שבעה מיתוסים בנהיגת שטח

מתי לנעול את הדיפרנציאל המרכזי?

מתי לנתק את בקרת היציבות האלקטרונית?

איך לנהוג בבוץ – המדריך לנהיגת בוץ

חוק המינימום  – הכי לאט שאפשר

מרווח הגחון – קובע?

מכוון חיצוני – ג'יפים

לקורס נהיגה עם יואב קווה >> קורס נהיגת שטח