מכוון חיצוני – ג'יפים

אם יש משהו אחד שישמור על הרכב שלכם, זה להיעזר במכוון חיצוני. אם יש משהו אחד שעלול להכשיל אתכם, זה הפחד לשחרר שליטה





הג'יפ מתקדם באיטיות במעלה הערוץ המסולע. הנהג מביט במכוון החיצוני, שמסמן בתנועת יד ברורה "ימינה". ולמרות זו, כמו נכנס בו איזה שד, מפנה את ההגה שמאלה. המכוון החיצוני ממשיך לסמן "ימינה". הנהג מתעקש "שמאלה". חרטום הרכב מטפס בנטייה חריפה, שמכניסה את הג'יפ להזדקרות מסוכנת. המכוון חסר אונים, מתבונן המום במה שקורה לנגד עיניו. כעבור רגע הג'יפ מתחיל להתהפך ולהתגלגל במורד המסולע.

אם יש משהו אחד שיכול לשמור על הרכב שלכם – ולא רק מהתהפכויות, אלא גם מ"סתם" פגיעות שברים – זה להיעזר במכוון חיצוני / מכוון קרקעי – אדם שיעמוד מבחוץ ויכוון אתכם. אם יש משהו אחד שעלול להכשיל את העבודה עם מכוון חיצוני הוא הפחד שלכם לשחרר שליטה.
נהגים רבים משוכנעים שהם, ורק הם, יודעים בדיוק מה נכון לעשות. זה הרי הרכב שלהם וזה ההגה בידיים שלהם. אז מה אם מכסה המנוע מסתיר להם את המתרחש ואין להם מושג מה קורה במטר וחצי שלפני הרכב שלהם. התוצאה: הם לא מצייתים לחלוטין למכוון החיצוני והנזקים – תהיו בטוחים בזה – הם רק שאלה של זמן.
לנשים, דרך אגב, זה הרבה יותר קל. נהגות ממין נקבה מוכנות הרבה יותר בקלות להפקיד את "גורלן" בידי מכוון חיצוני ולעשות בדיוק מה שהוא אומר. עם נהגים ממין זכר זה סיפור מורכב יותר, שקשור כנראה לאגו, מינוני טסטוסטרון בדם וכו'.

 

שחרור שליטה ואמון הם תנאי לעבודה עם מכוון חיצוני.
אלא שגם על המכוון מוטלות דרישות. הוא חייב להפגין ביטחון ושליטה במצב. אם לא יעשה כך, אין סיכוי שהנהג יציית לו. על המכוון להראות את הדרך בתנועות יד גדולות וברורות. ואם המכוון לא בטוח במה שהוא עושה? לא נורא. הוא פשוט מסמן לנהג לעצור ואז הולך ברגל, מתבונן בשטח, לוקח את הזמן ומחליט בשקט מה לעשות.
האמת, זה לא קל. כי כשמגיעים למעלה ורדית אז יש מסביב 8-10 ואפילו יותר "מומחים" ולכל אחד יש לפחות שתיים שלוש דעות וכל...

עלייך להיות רשום כדי לצפות
בהמשך הכתבה