משבר גיל 50 ומשהו: חזרתי לאוכף (7)

 האם אני מכור? מתייצב אחר-הצהריים במרכז האחסנה של עופר אבניר במודיעין. מתלבש לאט לאט. זה טקס מדוקדק, שמכניס אותי לאווירה הנכונה. קודם הגרביונים הארורים. שלי כחולים. ואז מגיני הברכיים. ואז מכנסי הרכיבה ואז המגפיים ואז מגן החזה וחגורת הגב והכפפות והמשקף והקסדה. נדמה לי שלא שכחתי כלום. עולה על האופנוע. מניע בקול נביחה. מכניס לראשון בקול נקישה ודממה משתררת. המנוע כבה. הקלאץ' לא מפריד עד הסוף. העסק עוד קר. מניע שוב. קלאץ' לחוץ, אני בראשון, יאללה לדרך.
יום בלי רכיבה הוא יום מבוזבז.

הכלי שלי הוא הסקוורנה 250 ארבע פעימות. זה כלי למתחילים ולא כלי למתחילים. הוא די סלחני, חזק בכל מצב, בכל סל"ד. הוא לא יפתיע אותך, לא ינשוך. יש הרבה יותר פרועים ממנו. ובכל זאת, רוכב מתחיל מתבקש להתחיל בזהירות. כי בסוף זו חיה רעה. סיבוב לא מבוקר של ידית הגז ואתה עלול לעשות סלטה באוויר. הכלי הזה הוא אנדורו מקצועי והיכולת שלו גבוהה בערך פי 10 משלי. אז אני נותן לו כבוד ונזהר. המסלול שלי קבוע, על המילימטר: ממרכז האחסנה לחורבת נכס, דרך השדות למחלף ענבה, בטיפוס הסלעי לחורבת רגב, בירידה לפאתי ליגד, לשביל ישראל סמוך למושב גימזו, דרך חורש טויוטה (יש דבר כזה!), בעלייה לחורבת רגב – דרך ההצלבות הקשות ובחזרה, דרך הסינגל ובואכה מחלף ענבה.
שעה של רכיבה, החולצה רטובה מזיעה, החיוך נפרש על הפנים. אני חושב שהמשך היום יהיה חיובי. רגע, תנו לי לדייק. המשך היום יהיה חיובי. אני יודע את זה. זאת עובדה.

רכיבת אנדורו בשטח, ולא חייבים הארד אנדורו דרך סלעים פסיכיים, היא ספורט פיזי. אבל לא פחות מכך זה אימון מנטלי. כל משך הרכיבה, הרוכב מפוקס 100 אחוז על הדרך והשליטה על האופנוע. יש פה קורדינציה של יד ימין על הכידון והבלם הקדמי, שמאל על הכידון והמצמד, רגיל ימין על הרגלית והבלם האחורי, כף רגל שמאל על רגלית ההילוכים. הרכיבה רובה בעמידה, רגליים מכופפות מעט. ברכיבות הראשונות הגב כואב, אחר-כך השרירים מתחזקים והכאבים נרגעים. והנה השורה התחתונה, אם אתם מחפשים אסקפיזם טהור, עתיר אדרנלין ובטבע – זה יכול לעבוד עבורכם.

בפרקים הקודמים:
חוזר לאוכף – פרק 6
חוזר לאוכף – פרק 5
חוזר לאוכף – פרק 4
חוזר לאוכף – פרק 3
חוזר לאוכף – פרק 2
חוזר לאוכף – פרק 1