פיז'ו 4X4: ההיסטוריה הנשכחת של היצרן הצרפתי
היצרן ששכחתם: אריות השטח הנסתרים של פיז'ו. איך כיכב היצרן הצרפתי הוותיק באפריקה ולמה אספני מכוניות רודפים עד היום אחרי הדגמים האלה?
כשאתם חושבים על רכבי שטח קשוחים, המוח שלכם כנראה מנווט אוטומטית ליפן או לאנגליה.
טויוטה, ניסאן, מיצובישי ולנדרובר שולטות בנרטיב. אבל דווקא פיז'ו הצרפתית – מותג שמזוהה אצלנו בעיקר עם מכוניות משפחתיות, נוחות אירופאית וסטייל – מחזיקה בהיסטוריית שטח מפוארת, קשוחה ומפתיעה.
זהו סיפורם של האריות שלמדו לטרוף דיונות באפריקה.
המפלצת הצרפתית: פיז'ו דנג'ל (Dangel)
הסיפור מתחיל בשיתוף פעולה בין פיז'ו לבין סדנת דנג'ל, שממוקמת בצפון צרפת, בחבל אלזס, ומתמחה (עד היום) בהסבת דגמי המותג להנעה כפולה.
הדגמים המפורסמים בהם היו פיז'ו 504 דנג'ל (החל מ-1980) ולאחריה פיז'ו 505 דנג'ל. מה שנראה מבחוץ כמו סטיישן משפחתית תמימה, הפך לרכב עבודה קשוח שנועד להתמודד עם כבישים משובשים, דרכי עפר ומרחבים נידחים באפריקה ובאירופה.
מבחינה טכנית, השינוי היה קיצוני. דנג'ל העניק למכוניות מרווח גחון חסר תקדים של 40 ס"מ (יותר מרוביקון סטנדרטי). מערכת ההנעה כללה תיבת העברה עם הילוך כוח (Low), מהלך מתלים ארוך במיוחד ונעילת דיפרנציאל אחורית (בחלק מהדגמים).
הסרן האחורי היה סרן "חי" – אם כי יש לציין שגם גרסאות הנוסעים הסטנדרטיות הכילו סרן מסוג זה.
עד היום נחשבות גרסאות הדנג'ל לפריטי אספנות מבוקשים בקרב חובבי שטח באירופה.
PEUGEOT P4 פיז'ו P4 צבאי
מרצדס במבטא צרפתי: פיז'ו P4 (שנות ייצור: 1982–1992)
כאן אנחנו נכנסים לטריטוריה של פוליטיקה, תעשייה וצבא. בסוף שנות ה-70 חיפש צבא צרפת רכב שטח חדש שיחליף את ג'יפי הוויליס וההוטצ'קיס המיושנים שלו. הייתה העדפה ברורה לשמור את הייצור בתוך צרפת, והתוצאה הייתה שיתוף פעולה יוצא דופן: פיז'ו ומרצדס, והתוצאה הייתה ה-P4.
פיז'ו P4. גרסה אזרחית נדירה
זה לא רכב "בהשראת" מרצדס G קלאס – זה למעשה G קלאס (שלדת W460) לכל דבר ועניין. אותה שלדת סולם קשוחה, אותם סרנים חיים קדמיים ואחוריים, ואותה מערכת הנעה כפולה עם נעילת דיפרנציאל קדמית ואחורית מכנית מלאה. השינוי הגדול היה מתחת למכסה המנוע: פיז'ו שתלה שם את המכלולים שלה.
בתחילה הותקן מנוע הבנזין בנפח 2.0 ליטרים (XN1) של ה-504, ובהמשך מנוע הדיזל האטמוספרי המוכר מה-505, בנפח 2.5 ליטרים (XD3). עם 70 כוחות סוס בלבד בגרסת הדיזל ומשקל עצמי של כמעט 2 טונות, ה-P4 לא היה מהיר במיוחד (מהירות מרבית של 108 קמ"ש), אבל עם זוויות גישה ונטישה של 40 מעלות ויכולת טיפוס בשיפוע של 70%, הוא הפך לסוס העבודה של צבא צרפת במשך עשרות שנים. מספר קטן יחסית של כלי רכב נמכר גם לשוק האזרחי, וכיום הם נחשבים נדירים ומבוקשים.
פיז'ו 205 T16 דאקאר
ממלכת פריז–דאקאר
אי אפשר לדבר על פיז'ו ושטח בלי להזכיר את ראלי פריז–דאקאר, המרוץ הקשוח והמפורסם בעולם. באותם ימים הוא אכן יצא מפריז וחצה את מדבריות אפריקה עד לדאקאר, בירת סנגל. אלפי קילומטרים של אבק, סלעים, דיונות, חום ותקלות. פיז'ו נכנסה לדאקאר באמצע שנות ה-80, מיד לאחר שעידן מפלצות ה-Group B באליפות העולם בראלי (WRC) הסתיים.
אנשי פיז'ו לקחו את ה-205 T16 המפורסמת – מכונית ראלי עם שלדת צינורות, מנוע מרכזי מוגדש טורבו והנעה כפולה – האריכו לה את בסיס הגלגלים ב-31 ס"מ כדי להכיל מכל דלק ענק של 400 ליטרים, והפכו אותה למכונת מדבר. ההצלחה הייתה מיידית: פיז'ו זכתה בדאקאר בשנת 1987 עם הנהג הפיני האגדי ארי ואטנן, ושנה לאחר מכן (1988) עם יוהה קנקונן.
פיז'ו 405 ראלי דאקאר
השוד הגדול של דאקאר 1988
אבל הסיפור המטורף ביותר הגיע בשנת 1988. פיז'ו הציגה אז את ה-405 T16 Grand Raid החדשה. ארי ואטנן הוביל את המרוץ בבטחה, כשהשיירה הגיעה לחניית הלילה בבמקו שבמאלי. במהלך הלילה קרה הבלתי יאומן: המכונית המובילה של המרוץ, שנבנתה בעלות של מיליוני פרנקים, פשוט נעלמה מהמחנה. נגנבה.
זמן קצר לאחר מכן קיבל מנהל הקבוצה, ז'אן טוד (מי שלימים יהפוך למנהל קבוצת פרארי האגדי בפורמולה 1 ולנשיא ה-FIA), דרישות לכופר כספי מהגנבים. טוד מצא את עצמו מנהל משא ומתן קשוח בטלפון במקום לנהל אסטרטגיית מרוץ. המכונית נמצאה לבסוף נטושה בשדה, עם מכל דלק מלא וללא נזק משמעותי, אך זה היה מאוחר מדי. ואטנן איחר את חלון זמן הזינוק הרשמי ונפסל מהמרוץ. למרות הפרשה ההזויה, הניצחון נשאר אצל פיז'ו בזכות יוהה קנקונן, שגיבה את הקבוצה מאחור ב-205 T16 הוותיקה.
ה-405 T16: מטוס הקרב של המדבר
ואטנן חזר בשנה שלאחר מכן, והפעם הוא לא השאיר מקום לספק. הפיז'ו 405 T16 הייתה יצירת מופת הנדסית:
מנוע:1.9 ליטרים, 16 שסתומים, טורבו (Garrett) בלחץ גבוה.
מנוע: מרכזי-רוחבי (מאחורי הנהג לקבלת חלוקת משקל מושלמת).
הספק: 400 כוחות סוס בגרסת הדאקאר (וכ-600 כוחות סוס בגרסת טיפוס הגבעות לפייקס פיק).
מערכת הנעה:כפולה קבועה, עם חלוקת מומנט של 27% לפנים ו-73% לאחור, ודיפרנציאל מרכזי ננעל אפילו אפשרות להיגוי אחורי מוגבל.
משקל: כ-880 ק"ג בלבד (לפני דלק).
פיז'ו 504 טנדר בגרסת דנג'ל. המור"ק על הטנדר 504 שחילץ נגמ"ש שנתקע בבוץ ברמת הגולן
עם המכונית הזו ניצח ואטנן את דקאר פעמיים ברציפות, ב-1989 וב-1990. אבל עבור חובבי הרכב, הרגע האיקוני ביותר שלה בכלל לא התרחש בסהרה. בסרט הקצר והמפורסם "Climb Dance", נראה ואטנן מטפס עם המפלצת הזו במירוץ פייקס פיק המטורף בקולורדו, כשהוא גולש בהחלקות כוח (Power Slides) מטורפות במהירות פסיכית ומגן על עיניו מהשמש ביד אחת ממש על שפת התהום.
לסיכום
פיז'ו מעולם לא בנתה רכב שטח מסחרי שיתחרה ראש בראש בלנד קרוזר או בדיפנדר. ובכל זאת, השילוב בין הגאונות של דנג'ל, החוסן של ה-P4 הצבאי, ושנות הדומיננטיות המוחלטת בדיונות של אפריקה, יצרו למותג הזה מורשת שטח מפוארת ומרשימה.
אז בפעם הבאה שאתם רואים את סמל האריה, תזכרו שלא מדובר רק ביצרן של מכוניות נוסעים אלגנטיות.
