מקסיס BIGHORN 764 במבחן

https://www.youtube.com/watch?v=cu5kjQXL18A

ׁ(צילום ועריכת סרטון: יאיר קווה)

שלושה חודשים חלפו.
במהלכם גמענו 3,700 ק"מ על גבי הצמיגים.
המסקנות מתחילות להתגבש.
נתחיל בשטח.

יש הבדל עקרוני בין צמיגי AT ל-AT. ואני לא מתכוון ספציפית לדגם צמיג כזה או אחר, אלא לההבדל העקרוני. 
צמיגי MT נותנים הרבה יותר ביטחון בשטח. ראשית שקט נפשי שגם בלחץ ניפוח נמוך הסיכון לחתך בדופן או צביטה הוא מינימלי. שנית, יכולת האחיזה בשטח. צמיגי MT נותנים עבודה, נוגסים בשטח, עקשניים, אוחזים, לא מוותרים. ההבדל הוא בתוצאה נטו בשטח והרבה יותר מכך, בתחושה של הנהג וברמת הביטחון שהם מקנים. 
יתרון נוסף הוא הנראות של הצמיגים. ההופעה שלהם קרבית לאן ערוך. הם נראים טוב והם מסוגלים לשדרג את הלוק של הרכב כולו.
המחיר הוא בכביש. ראשית בבטיחות. כשהכביש רטוב הם ממש מסוכנים – הן ברמת האחיזה בסיבובים והן במרחקי הבלימה (בבלימת חירום). מעבר לכך הם יתנו לכם לשכוח מקיומם – רעש גלגול חזק ומתמיד שמתגבר דרמטית מעל 80 קמ"ש. הרעש הזה חזק כל כך שהוא מתגבר על רעשים אחרים כמו רעשי רוח ומנוע.
עכשיו תעשו את החשבון שלכם: כמה אתם נוסעים בכביש וכמה בשטח, כמה מיכולת הכביש אתם מוכנים להקריב לטובת יכולת שטח.

ועכשיו לצמיגים "שלנו".
עברו 3,000 ק"מ – כמחציתם בשטח (הרכב הזה עובד קשה). רמת השחיקה מינימלית. 
הצמיגים האלה סבירים בכביש ולא חשנו בבעיות אחיזה מיוחדות.
רמת הרעש בינונית ומורגשת החל ממהירות של 80 קמ"ש וצפונה.
בשטח חובה להוריד אוויר. 
לנהוג עם צמיגי MT בלחץ ניפוח של כביש זה פשע או לפחות בזבוז משווע.
ב-35 psi הצמיגים האלה קשים כמו אבן, מאוד לא נעימים והרכב כולו קופץ. גרוע מכך: רמת האחיזה נמוכה, ממש מחפירה. למעשה אני מעדיף צמיג AT בלחץ ניפוח נכון לשטח על פני MT בלחץ ניפוח גבוה מדי לשטח.
אז מה לחץ הניפוח המומלץ? התשובה היא 15-20 psi. בטווח הזה הצמיגים מתפקדים היטב. בדקנו אותם במספר מקומות: קרקע פריכה (על גבול הפודרה), קרקע קשה, סלעים יבשים וסלעים רטובים. לא בדקנו בחול ולא בבוץ עמוק. בתנאים שבהם בדקנו, הביג-הורן של מקסיס הצטיינו. האחיזה שהם סיפקו הייתה טובה ויעילה ולא נרשמו דרמות מיותרות.