מאצ'ו-פיצ'ו הישראלי – אל חורבת כוכים

שימו לב: בכמה קטעים במסלול יש שיחים שעלולים לשרוט את צבע הרכב. 
ציוד מומלץ: מזמרה

כולם מכירים את ראש הנקרה, רבים מכירים את נחל כזיב ונחל בצת. אבל באזור הגליל המערבי יש עוד כמה פנינים, שחלקן נסתרות מהעין. אחת מהן היא חורבת כוכים – שרידים מסתוריים של יישוב ביזנטי, שנותרו במצב שימור נדיר עמוק בתוך יער טבעי של אלונים ואלות.

מאצ'ו פיצ'ו הישראלית. חורבת כוכים

המסלול שלהלן מוביל אל חורבת כוכים וגם אל תצפית מעניינת לעומק לבנון, אל נקודת ההיתקלות שבעקבותיה פרצה מלחמת לבנון השנייה, אל הכנסייה של הכפר איקרית ועוד. הטיול מתאים לכל עונה ולכל רכב כביש-שטח.

הנמר האחרון 

הטיול מתחיל בצומת בצת, החיבור של כביש הצפון (899) עם כביש מספר 4 (שמונה קילומטרים מצפון לנהריה).

מאפסים את מד המרחק ופונים ימינה, מזרחה, עם כביש הצפון. "קו הגבול עם לבנון", מספר דני בירנבוים מחברת טרק ים, "שורטט בחדר סגור בהסכמים שנחתמו בין הצרפתים לאנגלים (הסכמי סייקס-פיקו). זהו קו גבול מלאכותי לגמרי. לו היו מחפשים היגיון גיאוגרפי, היו קובעים את הגבול בנהר הליטני".

כביש הצפון והגדר שלאורך הגבול נבנו עוד לפני קום המדינה. בעקבות המאורעות בשנות השלושים הוחלט על הקמתם. "מי שזכתה במכרז היתה סולל בונה, שזכתה בעוד מכרזים גדולים באותה תקופה, כולל בניית מנהרות ראש הנקרה", מספר דני. "כל צעירי האומה התגייסו לפרויקט. המקור של 'גדוד הגודרים' הוא הגדר של כביש הצפון. זה מידע שפחות מוכר לרוב האנשים".

ממשיכים הלאה עם כביש הצפון. חולפים על פני שלומי.

3.7 ק"מ מגיעים לצומת חניתה ופונים שמאלה, מזרחה.

6.8 ק"מ פונים שמאלה לכביש 8993, לכיוון אדמית.

אנחנו מטפסים באחת הדרכים היפות בגליל, כביש מפותל מאוד וחסר שוליים. שימו לב שלקראת אמצע העלייה, משמאל, יש נקודת תצפית. אפשר לחנות מימין ולחצות בזהירות את הכביש. הנחל שמתחתר עמוק למטה משמאל, ושבצוקים שלו פעורות כמה מערות, הוא נחל נמר. "כאן נתפס הנמר הגלילי האחרון", מספר דני. "זה היה בשנות השישים, אני ממש זוכר את זה בתור ילד. הביאו את הנמר למשטרת נהריה. בדואי תושב האזור תפס אותו. הנמר עוד הספיק לקטוע לו כמה אצבעות לפני שהבדואי קטל אותו בשברייה. זה היה נמר זקן, יותר גדול מחתול בית, יותר קטן מנמרים שאנחנו רואים בגן חיות".

הלאה עם הכביש. בסוף הטיפוס פונה הדרך מזרחה.

11.3 ק"מ חולפים על פני הכניסה לפארק אדמית – מערת קשת. הביקור במקום מומלץ. מדובר בהליכה קלה, רבע שעה לכל כיוון. הדרך מתאימה גם לכיסאות גלגלים.

הלאה עם הכביש, דרך שדירת ברושים מרהיבה.

12.2 ק"מ – עוברים את הכניסה לקיבוץ אדמית.

13.4 ק"מ – שער הכניסה לכפר הבדואי עראמשה. זהירות, הכביש כאן רצוף באמפרים גבוהים במיוחד.

14.6 ק"מ – שער היציאה מהכפר וכאן, שימו לב, צריך לאפס את מד המרחק.

תצפית ללבנון

1.3 ק"מ אחרי שעוזבים את עראמשה עוצרים בצד ימין, חוצים (שוב) בזהירות את הכביש ומחפשים בטונדה, שני סלעים ופתח בצמחייה. מכאן הולכים ברגל כחמש דקות, עד לנקודת תצפית לדרום לבנון. צריך לטפס ברגל כ-20 מטרים ואז לפנות ימינה וללכת בדרך עפר רחבה למגדל תצפית. אפשר לטפס על המגדל או לתצפת מראש הסוללה. הפסקה של נוף משובח. חו"ל זה פה ממול. הכפרים הלבנוניים פרושים למטה. רואים את הים ואת צידון. את ראש הנקרה, אגב, לא רואים. היא מסתתרת בשטח מת.

חוזרים למכונית וממשיכים בנהיגה.

1.6 ק"מ – חולפים משמאל על פני כניסה למוצב. באופן כללי יש להתעלם מכל הפניות שמאלה – כולן מובילות למוצבים של צה"ל.

5.3 ק"מ – מגיעים לצומת T ופונים שמאלה לכיוון זרעית.

5.7 ק"מ – בכניסה לזרעית, יש לאפס שוב את מד המרחק. חוצים את המושב ויוצאים ממנו כעבור 900 מ'.

1.4 ק"מ – מגיעים לצומת T ופונים ימינה (גדר המערכת ממש ליד).

החלק הבא של הטיול הוא נסיעה הלוך וחזור אל הנקודה שבה הציב חיזבאללה מארב לסיור צה"ל בחודש יולי 2006. באותו מארב נחטפו שני חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב.

3.3 ק"מ – ממשיכים ישר.

4.5 ק"מ – מגיעים לנקודת ההיתקלות. שימו לב לסלע ההנצחה שמימין.

הכביש כאן יורד בתלילות. בסוף הירידה פנייה חדה ימינה. המחבלים, שהמתינו במארב, ידעו היטב שכאן מאטים הסיורים הצה"ליים. 12 ביולי 2006, חיזבאללה הפגיז את יישובי הצפון כפעולת הסחה. באותו זמן תקפה חוליית מחבלים בטילי נ"ט שני רכבי סיור מסוג האמר. חוליה נוספת של חיזבאללה חדרה לשטח ישראל וחטפה את גופותיהם של גולדווסר ורגב, שכנראה היו אז הרוגים או פצועים קשה, ונסוגה אתן לשטח לבנון.

זה היה האירוע שהצית את מלחמת לבנון השנייה.

שודדי הקברים

המשך המסלול שלנו: מסתובבים ופונים לאחור.

5.8 ק"מ – ממשיכים ישר.

7.6 ק"מ – פונה הדרך שמאלה לזרעית. שימו לב: כאן צריך לפנות חזק שמאלה, לדרך עפר המוקפת שיחי רותם. בכניסה לדרך העפר יש מחסום בקר (פסי מתכת לרוחב הכביש, שמונעים מעבר של בקר). צריך לאפס את מד המרחק. כאן מתחיל פרק השטח של הטיול. היעד שלנו הוא חורבת כוכים, המאצ'ו-פיצ'ו הישראלי.

הדרך מוקפת שיחים שעלולים לשרוט את הצבע של הרכב – זה הזמן לשלוח את הילדים קדימה, חמושים במזמרה.

הלאה, ישר עם הדרך. צריך לפתוח (ולא לשכוח לסגור!) שער בקר. יש להתעלם מהפנייה ימינה ולהמשיך ישר. זוהי דרך עתיקה, שקישרה לפני מאות שנים בין לבנון לישראל. הדרך הזאת תוארה על ידי החוקר ויקטור גרן, שערך שמונה מסעות בארץ-ישראל בין 1852 ל-1888.

את הפנייה הזאת אסור לפספס: ב-1.3 ק"מ יש לפנות שמאלה לדרך עפר, שהמשכה הוא עלייה קטנה ותלולה לצד עץ אלון מרשים. אחרי האלון פונים ימינה ומייד חונים בין הבולדרים. מכאן צריך ללכת כמה עשרות מטרים ברגל.

בין העצים מסתתרת חורבת כוכים. כמו מאצ'ו-פיצ'ו, שנבלעה בג'ונגלים של פרו, כך מסתתרים כאן בין האלונים שרידים של יישוב ביזנטי. אם תשוטטו בסביבה תגלו שפע של בורות מים, חלקם פעילים ומחזיקים מים (זהירות רק לא ליפול), כמה בתי בד, שרידי מבנים ושני סרקופגים (ארונות קבורה עשויים אבן) גדולים ומרשימים במיוחד. הסרקופגים מכוסים עיטורים. המכסים שלהם מוטלים בצד והדופן של אחד מהם נופצה על ידי שודדי קברים.

"המקום נקרא בעבר ח'רבת אל-ע'גלה", מספר דני. "גרן עבר בסביבה, אבל חבר'ה מקומיים ייעצו לו לדלג על הנקודה הזאת ולא לחקור אותה, כי מדובר בחורבה לא מעניינת. הוא היה חוקר יסודי, אבל במקרה הזה הקשיב להם ולמעשה פיספס תגלית חשובה".

חוזרים לרכב, יורדים בירידה הקטנה ליד האלון ופונים שמאלה.

ב-1.9 ק"מ, במזלג, בוחרים בזרוע השמאלית – כיוון צפון-מזרח בירידה.

ב-2.9 ק"מ מגיעים למחסום בקר ולכביש פנימי בין שדות. על הכביש פונים ימינה, מערבה.

ב-3.4 ק"מ ממשיכים ישר.

ב-4.1 ק"מ, במזלג (מתקן שאיבה "זרעית 2"), פונים ימינה. הכביש הצר מתעקל צפונה ומערבה

ב-4.8 ק"מ מגיעים לכביש 8992, מאפסים את מד המרחק ופונים שמאלה, צפון-מערבה.

ב-1.4 ק"מ, בכיכר, ממשיכים ישר, הלאה עם הכביש הראשי ודרך השער.

ב-2.0 ק"מ פונים ימינה, לפי השילוט "שלומי, סאסא".

ב-3.0 ק"מ ימינה לכיוון שלומי (למעשה, עקפנו את מושב שומרה).

אנחנו אמורים להיות עכשיו ב-3.9 ק"מ לספירה, על גבי כביש הצפון. מימין הפנייה לשומרה, משמאל הפנייה לכנסייה של איקרית. זה היעד שלנו, אלא שבקטע הכביש הזה יש פס הפרדה רצוף (קו לבן) ולכן עלינו להמשיך עוד כמה מאות מטרים ולבצע פניית פרסה חוקית ובטוחה ואז לחזור לכאן.

הכביש המכוסה בטון מטפס לכנסיית איקרית. הכפר איקרית נכבש על ידי צה"ל ב-1948. התושבים פונו ונאמר להם שיוכלו לשוב לבתיהם כעבור שבועיים. התושבים כבר הגישו שלוש עתירות לבג"ץ (כמו תושבי הכפר הסמוך, בירעם), אבל לא חזרו לכפר.

מומלץ לבקר בכנסייה ולערוך תצפית ובהמשך לגלוש בחזרה בדרך התלולה היורדת לכביש הצפון. מסלול הטיול מסתיים למעשה כאן. אפשר להמשיך ימינה עם כביש הצפון לעבר סאסא או שמאלה (אחרי פרסה מול כביש הגישה לשומרה) לעבר שלומי.

אולי תתעניינו גם במסלולים הבאים:

מאצ'ו-פיצ'ו הישראלי – אל חורבת כוכים

רמת הגולן וגליל עליון

סכין דימונה – הסכין הדרומית

מדבר יהודה וים המלח

יער הקדושים ודרך בורמה: לכל מכונית

הרי ירושלים והשפלה

ב`טיחה – מג`רסה

גליל תחתון ועמקים

נחל חימר – המסוע – גבי פרס

הר הנגב והערבה

ממעלה שחרות לגב צניפים

הר הנגב והערבה

נחל יששכר

גליל תחתון ועמקים

דיונות אשדוד וניצנים

הרי ירושלים והשפלה

במעלה הר חמרן

הר הנגב והערבה

בריכת צפירה – לכל מכונית

מדבר יהודה וים המלח

נבי מוסא והר מונטאר

מדבר יהודה וים המלח

דרך הפסלים ונחל אופקים

צפון ומערב הנגב

נחל כסלון, תל כסלון, עין למון

הרי ירושלים והשפלה

נחל אמציהו, נחל חצרה: כל שיטפון צריך מרפסת

הר הנגב והערבה

מאגורות נחש צמא, גבי חווה, מעלה נוח

הר הנגב והערבה