מנחל בשור, דרך מעלה אברהם למכתש הגדול

טיול ג`יפים בנגב, לרכב 4X4 קשוח

מאת יואב קווה
  • אזור:

    הר הנגב והערבה
  • אורך:

    61 ק"מ
  • משך:

    5-8 שעות
  • עונה מומלצת:

    אביב, קיץ, סתיו, חורף
  • מגבלות שטחי אש:

    ניתן לטייל בסופי שבוע ובחגים בלבד



לגזייה הקטנה יש דרישות. אם נציב אותה במקום סחוף רוח היא תסרב להרתיח את המים. אבל מה לעשות: בראש המכתש נשבה רוח ואנחנו השתוקקנו לתה חם עם עלים. הסתובבנו מסביב, הנפנו אצבע רטובה באוויר וחקרנו כיווני נשיבה. בסוף נמצא מוצא: למרגלות האנדרטה, ממש בצמוד אליה, מימין. זה היה מיקום מושלם: מחסה לגזייה המפונקת ונקודת תצפית משובחת.

המכתש הגדול ולנדרובר דיפנדר

המכתש הגדול ולנדרובר דיפנדר

המכתש הוא "המכתש הגדול", כינויו העממי של מכתש חתירה, והאנדרטה היא לזכר אברהם קריניצי, לשעבר ראש העיר רמת גן, העיר המאמצת של חטיבת הצנחנים. גם המעלה שנחצב כאן ב-1964 על ידי יחידת ההנדסה של הצנחנים נקרא על שמו – מעלה אברהם (מה שמוכיח שלא כל "אברהם" בנגב הוא אברהם אבינו). המעלה הזה לא שייך לסדרה זיק-מחמל-מרזבה-ורדית-עשוש, הוא קל מהם, ובכל מקרה, המסלול שלהלן לוקח את המטיילים במורד המעלה ולא במעלהו.

סיפור הדרך מתחיל בכביש מספר 40, מבאר שבע דרומה. חולפים על פני רמת חובב, צומת הנגב, משאבי שדה וצומת טללים. בצומת טללים לא פונים עם המשך כביש 40 לעבר מצפה רמון, אלא ממשיכים ישר על כביש מס' 211. סופרים 8 ק"מ וסמוך לכניסה למושב אשלים, ממש בתחנת האוטובוס, מאפסים את מד המרחק. מכאן ממשיכים דרומה על כביש 211 למרחק של 1.4 ק"מ בדיוק, ופונים שמאלה לדרך עפר עם סימון שבילים אדום (מס' 15278). במקום מוצבת בטונדה צה"לית שנושאת את שם הקוד "פעמונית".

בורות חצץ. מערכת עתיקה של מאגורות

בורות חצץ. מערכת עתיקה של מאגורות

הפיקניק הראשון

דרך העפר כבושה, בהירה ונוחה. ערוץ נחל בשור משמאלה. ב-2.5 ק"מ קידוח אשלים. ממשיכים לאורך קו המתח. ב-3.5 ק"מ חוצים את הערוץ. ב-4.4 ק"מ חוצים שוב ובהמשך חוצים שוב ושוב. נחל בשור הוא מהנחלים הגדולים ביותר בנגב – 80 ק"מ מאזור רמת עבדת ורכסי צפון הנגב ועד רצועת עזה והים התיכון. השלטים שלאורך הדרך מפצירים: "חייל יקר! שמור על הנוף והטבע!" ב-6.5 ק"מ פוגשים עץ שיטה נהדר לפיקניק ראשון. ב-7.6 ק"מ פוגשים שביל מסומן שחור (16415).
אנחנו בוחרים בזרוע השמאלית – דרומה, עם המשך האדום. מיד אחר כך עוד מזלג ושוב בוחרים בזרוע שמאלית עם האדום, לדרום-מזרח. ב-8.5 ק"מ חוצים את הנחל ופונים חצי שמאלה, לדרום-מזרח, לאורך הערוץ. באופק רואים קווי מתח. המטרה בשלב זה לדבוק בסימון האדום – כל הזמן עם האדום. בחורף, אחרי גשמים, נקוות כאן שלוליות והקרקע הופכת חלקלקה. ב-9.5 ק"מ קטע חצצי מענג לנהיגה בתוך ערוץ הנחל עצמו. ב-10.4 ק"מ נמצאים בדיוק מתחת לקו המתח. ב-11 ק"מ שיטה בודדת.
ב-13.1 ק"מ נפרדים מקו המתח. בקיץ שורצות באזור הזה ערימות "פודרה" – אבק דק ובהיר שרודף אחרי הרכב ונכנס לנשמה. ב-15 ק"מ במזלג, זרוע ימנית, סימון אדום. ב-15.3 ק"מ חציה של הנחל והמשך נהיגה לעבר סככה נטושה. מומלץ להתרחק משפת הערוצונים – סכנת התמוטטות. ב-16.4 ק"מ חולפים ליד הסככה. ב-16.9 ק"מ ליד הסכר. ב-17 ק"מ שמאלה, צפונה-מזרחה, לכיוון האוהלים. ב-17.3 ק"מ ימינה (מזרחה), ליד מתקן שאיבה מוקף גדר. כל הזמן עם האדום! ב-20 ק"מ מתקרבים לחניון הרועה – עצים, שולחנות פיקניק. ב-21 ק"מ מגיעים לכביש מספר 40.

האנדרטה לזכר קריניצי. על שפת המכתש הגדול

האנדרטה לזכר קריניצי. על שפת המכתש הגדול

ממש ממול ממוקמת הכניסה לשדה בוקר וצריף בן גוריון ויש תחנת דלק עם חנות נוחות. מאפסים את מד המרחק ופונים ימינה (דרומה) על כביש 40. כעבור 1.6 ק"מ חוזרים לשטח: שמאלה, סימון שחור (מס' 15375) ושילוט "מעלה צין, עין עקב". מאפסים שוב את מד המרחק. נוהגים לאורך גדר המדרשה. 2.0 ק"מ לאורך העמודים הגמדיים. ב-3.1 ק"מ, בסוף מנחת שדה בוקר או בתחילתו – תלוי בכיוון הרוח – פונים שמאלה צפונה, סימון שבילים כחול (15275). המנחת נסלל בשעתו לצורך הטסתו של ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, שהצטרף כחבר לשדה בוקר, ומאז מכנים כאן את המנחת נתב"ג (נמל תעופה בן-גוריון).

נחל בשור. הערוץ יבש

נחל בשור. הערוץ יבש

במפגש השבילים מאפסים את מד המרחק. ב-400 מ' עוברים לנהוג לאורך הגדר, ימינה, בצמוד לסוללה, עם הסימון הכחול. ב-900 מ' הדרך מתעקלת ימינה מזרחה. ב-1.9 ק"מ חוצים גדר, שמאלה (צפון-מזרח) בעלייה, סימון כחול. מימין, בכיוון דרום, הר צרור ומצפור ציפורים. ב-2.5 ק"מ נפרדים מהכחול שהופך שביל להולכי רגל בלבד (מוביל לנחל צרור). המשך הנהיגה עם סימון אדום (מס' 15275) – ישר צפונה, לאורך הגדר.
ב-7.6 ממשיכים ישר לפי השלט "בורות חצץ". ב-7.7 ק"מ שמאלה בעלייה ויוצאים מהערוץ. ב-9.0 ק"מ, מימין פרושים בורות חצץ – מערכת עתיקה של מאגורות ("הראבות" – ולא "חראבות", כשם שרבים הוגים בטעות) – בורות לאגירת מים שנחצבו בסלע. בחורף קולטים הבורות מים ובאזור הערוץ אפשר לגלות פריחת נרקיסים. סימון השבילים כאן שחור (18270). ב-10.5 ק"מ חוברים שוב לכביש (מס' 204). מאפסים ופונים ימינה (צפון-מזרח). ב-2.3 ק"מ חוזרים לשטח – ימינה, מזרחה, סימון אדום (15130) ושלט "מעלה אברהם".

מאפסים שוב את מד המרחק. ב-700 מ', לפני המתקן הצבאי, פונים ימינה. מקיפים את המתקן לאורך הגדר. ב-2.8 במזלג – זרוע שמאלית, עם המשך האדום. בגזרת 3.3 ק"מ קטע דרך משובש. 4.3 ק"מ, ממשיכים ישר (מזרחה) וחוצים גדר תלתלית. ב-4.6 ק"מ חוצים דרך עפר רחבה שמובילה לבסיס. ממשיכים כל הזמן עם הסימון האדום. ב-5.8 ק"מ בתוך ערוץ נחל דק. ב-6.7 ק"מ עיקול שמאלה והמשך סימון אדום. ב-7.7 ק"מ, במזלג, פונים שמאלה ומיד ימינה. ב-8.3 ק"מ, במזלג, פונים שמאלה (מערבה) עם האדום. ב-8.7 ק"מ מתחילה ירידה. הגובה כאן הוא 666 מטר מעל פני הים. ב-9.0 ק"מ מגיחים מהערוץ, עלייה קצרה לצורך ירידה גדולה – והנה האנדרטה לזכר קריניצי. הפסקה חובה. רצוי שהשעה תהיה מאוחרת או מוקדמת ושהמכתש הגדול, שפרוש למטה וצפונה, ייצבע בצבעים הנכונים.

המכתש הגדול פרוש לפנינו. לפני הירידה

המכתש הגדול. תצפית מראש מעלה אברהם

הירידה מתחילה

יאללה! הירידה מתחילה. במורד (9.7 ק"מ) כמה מדרגות סלע. ב-10.1 ק"מ החגיגה נגמרת. על הגחון של כלי הרכב לא אמורות להישאר צלקות. מעלה אברהם עם הפנים לירידה אינו אתגר קשה מדי. הלאה, הלאה, עם הסימון האדום שמפלח כמעט את כל המכתש הגדול – מכתש חתירה, שבלב קמר חתירה.
מקור השם בשמו הערבי הקודם של רכס חתירה, ג'בל חתירה, שפירושו "גבינת צאן שעבר זמנה" ומשום שהתייבשה היא מבוקעת ומלאת סדקים וחריצים. הכינוי נולד למראה המכתש בקמר "המבוקע" של רכס חתירה. ומכאן גם שמו הערבי של הנחל, המנקז את המכתש, ואדי חתירה. בפי המטיילים הוא מכונה המכתש הגדול – אורכו 14 ק"מ, רוחבו 5 ק"מ ועומקו הממוצע 250 מ' – אך הוא השני בגודלו אחרי מכתש רמון ("הענק"). בתקופת מלחמת העולם השנייה קדחו הבריטים במכתש בניסיון למצוא נפט, אבל העלו חרס בידם (שרידי מחנה הקודחים נראים עד היום בראש הר אבנון – שמראשו אחת התצפיות המרשימות על המכתש הגדול). לאחר קום המדינה הוקמו במכתש הגדול מכרה חרסית ומכרה אבן חול.
ב-21 ק"מ מגיעים אל העצים המאובנים – גזעי עצים בני מיליוני שנה, שנהפכו לפסלים של אבן חול ותחמוצות ברזל. לעצור ולקפוץ ברגל, מצפון לדרך העפר. ב-22 ק"מ מגיעים לכביש (מס' 225), מאפסים ופונים שמאלה לכיוון ירוחם. ב-2.4 ק"מ יש אופציה לתצפית נוספת על המכתש – כאמור, תצפית הר אבנון (צריך לפנות ימינה לדרך עפר קצרה ופשוטה). ממשיכים לירוחם – ב-5.0 ק"מ מגיעים לירכתיים של אזור התעשייה ולמפעל של אקרשטיין. ב-8.9 ק"מ מגיעים לכיכר – ימינה לדימונה, שמאלה למצפה רמון וישר אל "אגם ירוחם" – מאגר מי גשמים, שעמרם מצנע טרח לאחרונה להשיב לתחייה כחלק מיוזמה לשיקום ירוחם. סוף מסלול.

 

 

קורס נהיגת שטח עם יואב קווה - למתחילים ומתקדמים

אולי תתעניינו גם במסלולים הבאים: