שבילים בנמיביה – יומן מסע (חלק א')

עזבנו את הארץ באחת בלילה. המטוס משך דרומה, מעל חצי האי סיני וים סוף עד לאדיס אבבה, בירת אתיופיה. הפסקה קצרה ועלינו על טיסה נוספת שלקחה אותנו מעל (כמעט) כל אפריקה ועד לבירת נמיביה, ווינדהוק.

שדה תעופה קטן וסימפטי. יורדים מכבש המדרגות של המטוס וצועדים ברגל לבית הנתיבות. כל המזוודות הגיעו בשלום ועלינו על מיניבוס שלקח אותנו העירה וישר אל המכוניות שחיכו לנו – 6 טויוטה פורטונר Fortuner לבנות חדשות לגמרי.
העמסנו ציוד – מקררים, ערכות חילוץ, מזוודות וכו' – ונסענו למלון שלנו בערב הראשון של הטיול, עדיין בעיר.

נמיביה – היא גדולה פי 40 מישראל ומכילה רק 2.3 מיליון תושבים שרובם מרוכזים סביב עיר הבירה ובצפון המדינה קרוב לגבול עם אנגולה.
המשמעות היא פשוטה: לא האדם שולט כאן אלא הטבע. מרחבים אדירים, נופי מדבר מהפנטים ושפע של חיות בר.

יצאנו צדרך למחרת בבוקר, לא לפני שהעמסו על הרכבים כמויות עצומות של מים.
דרומה בכביש B1. אחד הכבישים היחידים הסלולים ברשת התחבורה של נמיביה – הרוב המוחלט דרכי עפר.

B1 עד לחוג הגדי (צילום חובה!) ומשם בדרכים משניות עד לתוככי מדבר קלאהרי וללודג' הראשון שלנו – ANIB.
משתתפי הטיול מתלהבים. חבורה שהתהוותה לקראת הטיול של חובבי נהיגה, שטח וטבע. מסביב עדרים של ראמים, גנו ומינים נוספים של אנטילופות. מדבר, מדבר אבל עושר הצמחיה ובעלי החיים כאן הוא עצום ומרהיב.

הלודג' מפנק בבריכה, ארוחות משוקעות ואפילו הופעת שירה של חברי הצוות.
לקראת ערב אנחנו יוצאים לשעתיים של רכיבה עצמית בטרקטורונים על גבי הגבעות החוליות שמסביב. הנוף נראה כמו לקוח מכוכב אחר – גדול, מהפנט, פותח את הלב.

למחרת מתקדמים למדבר אניב – 300 פלוס קילומטרים של "קורדרוי" / הדורים / קפצוצים שמוציאים את הסתימות מהמקום. המקומיים קוראים לזה "מסאז' אפריקאי". והאמת היא שהפורטונר, עם שלדת היילקס אבל קפיצי סליל מאחור, מגהץ את זה לא רע.

המסע לנמיביה של חברת שבילים יצא לדרך בהובלת יואב קווה (מדריך נהיגה) וצילה שריב (מדריכת טבע).

המסעות הבאים לנמיביה ייצאו במאי 2020 + ספטמבר 2020.
לפרטים נוספים – לחצו כאן >>

המשך היומן: ים החולות האדומים, לאורך האוקיינוס, מפגש עם שבטים ועוד – בפרק הבא.