תיבת העברה – טרנספר

קיימות שתי תצורות עיקריות של הנעה לכל הגלגלים:

תיבת העברה ומכלולי העברת הכוח / שרטוט: לילך קושמרו

 

4X4 זמני (Part Time)
בתנאי כביש נוסעים במצב של הנעה אחורית בלבד ואילו בשטח אפשר לשלב ל-4X4 ולצרף למאמץ את ההנעה הקדמית.
התצורה הזאת מאפיינת טנדרים וכלי רכב קשוחים (ומיושנים..) יחסית.
דוגמאות: סוזוקי ג'ימני, ג'יפ רנגלר, טויוטה היילקס.
יתרונות: פחות בלאי, אין צורך בדיפרנציאל מרכזי, חיסכון (קטנטן) בדלק.
חסרונות: לא ניתן לשימוש על כביש סלול יבש.

 

 

4X4 קבוע (Full Time)
הכוונה היא לרכב בו הכוח נשלח כל הזמן באופן קבוע לכל ארבעת הגלגלים. התצורה הזאת נקראת גם AWD וגם "הנעה כפולה".
דוגמאות: סובארו פורסטרף סובארו XV, לנדרובר דיסקברי, טויוטה ראב4, טויוטה לנדקרוזר.
יתרונות: לא צריך "לשבור" את הראש מתי לשלב 4X4. ההנעה לכל הגלגלים קיימת וזמינה תמיד, מוכנה לכל הפתעה בדרך – למשל בוץ פתאומי.

 

תיבת העברה
בשתי התצורות עובר כוח המנוע לתיבת ההילוכים וממנה אל תיבת ההעברה (TRANSFER CASE או בקיצור T CASE). התפקיד של תיבת ההעברה הוא להעביר את הכוח לאחור, אל זוג הגלגלים האחוריים ולפנים, אל זוג הגלגלים הקדמיים.
ב4X4 זמני יכול הנהג לשלוט בתיבת ההעברה ולהחליט אם הוא רוצה הנעה לשני גלגלים אחוריים או לכל הגלגלים – מה שנקרא "לשלב הנעה קדמית".
ב-4X4 קבוע זה לא בשליטת הנהג. הכוח עובר כל הזמן לכל הגלגלים.
רוב יצרני הרכב שמייצרים דגמי 4X4 מעדיפים תצורה של הנעה קבועה לכל הגלגלים.
למה? כי זה פשוט יותר לאנשים שלא מבינים, כי זה לא דורש התעסקות, כי ההבדל בצריכת הדלק הוא די זניח.

התפקיד הנוסף של תיבת ההעברה
בחלק מכלי הרכב לשטח – למעשה בכלים הקשוחים יותר – תיבת ההעברה מבצעת שני תפקידים. לא רק לפצל את הכוח לציר האחורי והקדמי. אלא היא מכילה שני יחסי העברה – גבוה ונמוך (HIGH ו-LOW).
הנהג יכול לבחור בלחיצת כפתור, סיבוב חוגה או שילוב ידית קטנה איזה יחס העברה הוא רוצה.
HIGH הוא יחס העברה גבוה, כלומר "נורמלי" שמתאים לנסיעת כביש. יחס העברה גבוה מאפשרת נסיעת כביש "רגילה" מהירה וחסכונית יחסית בדלק.

LOW הוא יחס העברה נמוך, שבוחרים לעבודת שטח מאומצת – עליות תלולות (שדורשות תנועה איטית רציפה עם הרבה מומנט), ירידות תלולות (שדורשות בלימת מנוע יעילה), בוץ או חול (משטחים עם התנגדות גדולה מאוד) ושטח טכני סלעי (שדורש התקדמות איטית מדודה).
הפער מקובל בין HIGH ל-LOW הוא פי 2.5. כלומר, בהכללה, אותו רכב באותה מהירות סיבוב מנוע (סל"ד) באותו הילוך – אבל ביחס העברה נמוך – ייסע פי 2.5 יותר לאט ויפיק פי 2.5 יותר מומנט.
ברכב שטח מודרני, למשל טויוטה לנדקרוזר או מיצובישי פאג'רו, המהירות המירבית בה אפשר לנסוע ביחס העברה נמוך לנסוע לכל היותר 50-70 קמ"ש. זאת בהשוואה לכ-170-180 קמ"ש ביחס העברה גבוה.

הצטרפו אלינו לקורס נהיגת שטח בקבוצה ולמדו (בין היתר) על מכלולי הרכב האישי שלכם: כל המערכות, המנגנונים, הכפתורים והידיות.

למועדים הקרובים  << לחצו כאן >>

הטקסט לקוח מתוך הספר "4X4 המדריך השלם" מאת יואב קווה 

לרכישת הספר במהדורה מודפסת >>

לרכישת הספר במהדורה דיגיטלית >> 

 

 

 

 

אולי תתעניינו גם בדברים הבאים:

כך תנהג בחולות – טיפים לנהיגת חולות