טיפ נהיגה: פחות כוח = יותר אחיזה





אנחנו מטפסים בעליה קשה מלאה בדרדרת, פודרה, מדרגות ובורות. הרכב מאבד אחיזה ומתחיל להיעצר. מה התגובה הנפוצה שלנו? לתת יותר "גז". יש איזשהי תקווה שיותר "גז", ייתן לנו יותר אחיזה ו"יוציא אותנו מכאן".

האם זו התגובה הנכונה?

 

מעלה עשוש

מעלה עשוש. המצולם מטפס בהצלחה / צילום: אמיר שר

כמות הכוח שאפשר להעביר דרך הצמיגים לקרקע היא מוגבלת. ככל שהאחיזה נמוכה יותר, כך אפשר להעביר פחות כוח. ברגע שאני מנסה להעביר יותר כוח מרמת האחיזה (החיכוך) שעומדת לרשותי – אני מייד מפרפר / מסחרר צמיגים במקום.
אם הרכב שלי חדיש ומצויד בבקרת משיכה אלקטרונית (Traction Control),  ייתכן שהבקרה תנטרל את עודף הכוח ותנעל – באמצעות שימוש ב-ABS – את הגלגלים שמסתבסבים בחופשיות.
אבל גם אם יש לי בקרת משיכה אלקטרונית, עלי לדעת שעודף כוח לא יועיל לי כרגע.
עלי לתת מינון מדויק של "גז". כמה מדויק? בדיוק מילימטר פחות מזה שיגרום לגלגלים שלי לפרפר.
בעלייה דרדרתית ומוגבלת באחיזה, דווקא פחות כוח ייתן יותר תוצאות.
כלומר: אם אני לא מתקדם, עליי דווקא להפחית את הלחץ על דוושת המצערת.
לפעמים צריך לפעול בניגוד לאינסטינקט ולתת דווקא פחות "גז". מנה קטנה וקצובה של כוח לגלגלים לא תשבור את האחיזה המועטה שעומדת לרשותנו ויש סיכוי שנצליח להתקדם. אחרי שהרכב יהיה בתנועה כבר יהיה קל יותר לצבור מומנטום ואף להגביר את ה"גז".  
ואם אתם מתקשים לאתר את הנקודה המינמלית בה תחודש האחיזה וייפסק הסחרור/פרפור, נסו לפמפם. כן, להרפות מהדוושה ולחזור אליה. אין הכוונה להרפות לגמרי ובטח לא להגיע למצב שהרכב עוצר במקום. זה לא. הכוונה היא להרפות חלקית מהדוושה ולחזור אליה ובכל מקרה לנסות ולשמר מומנטום התקדמות כלשהו של הרכב.
הפטנט הזה עובד כיוון שהמומנט שמועבר לגלגלים מופחת ואז האחיזה מתחדשת ואפשר להתקדם.
לסיכום: לפעמים פחות זה דווקא יותר. פחות כוח ייתן יותר אחיזה. זה נשמע פראדוקסלי אבל...

עלייך להיות רשום כדי לצפות
בהמשך הכתבה