כך הצלנו אדם במדבר

 

לבד, באמצע המדבר. בשבת שעברה הובלתי קבוצת מטיילים מאזור שדה בוקר, אחרי טבילה מרעננת בעין עקב תחתון, המשכנו לעבר מעלה אברהם והמכתש הגדול. התקדמנו בנחת, שמונה כלים עמוסים. בשעה 12:15, על הסמ"ש האדום, כקילומטר וחצי מזרחית להר צרור, אני מבחין באדם צועד על דרך העפר.

הוא הולך מולי. אני עוצר לידו. פניו אדומים, מזיע, לבוש חולצה לבנה נקיה, חובש כיפה.
איש צעיר באמצע המדבר. ללא כובע, ללא תרמיל של טיילים. אני עוצר לידו.
"מה עניינים?".

הוא נראה לחוץ, מתוח, מבוהל, מדבר מהר, מעט מבולבל. "יצאתי בבוקר, אני לא זוכר בדיוק באיזו שעה, מהיישוב מרחב עם, הלכתי להר קטום ואיבדתי את הדרך".
"תראה לי במפה", הוא מבקש, "איפה אנחנו ואחזור עצמאית ברגל".
בוא איתנו, אני מפציר בו, מסוכן ללכת לבד באמצע ביום במדבר. גם אם המרחק הוא כמה קילומטרים ספורים וגם אם נצייד אותך בכובע וב-10 ליטרים מים, אתה עלול לחטוף מכת חום.
אסור לי הוא עונה נחרצות, זה חילול שבת.
החלטתי שגם אם אצטרך לכבול אותו באזיקונים, אני לוקח את אבנר מכאן ברכב ולא משאיר אותו לבד בשטח.
זכרתי את המקרה של בן אורן.
זה קרה בדיוק לפני 12 שנה – אוגוסט 2006. "בן אורן עלה את מעלה צרויה מעל קיבוץ עין גדי אל רמת המדבר. באפיק של נחל ערוגות עליון פגש מטיילים בג'יפים, איפס את מקומו וקיבל מים. נחוש להמשיך, בן סירב לטרמפ והחל לעלות את העלייה הקשה של נחל ערוגות מצדו הצפוני. … גופתו של בן אורן נמצאה בקרקעית נחל ערוגות לא רחוק מהמים הזורמים". (מתוך הספר "מכת חום" מאת דוד מיכאלי. יצא לאור בהוצאת מדף ומוקדש לזכרו של בן אורן שנפטר ממכת חום במדבר יהודה).  

בחזרה לאזור נחל חצץ. הטמפרטורה בחוץ התקרבה ל-40 מעלות. לא היה שום צל בסביבה. איך קוראים לך, שאלתי את הבחור הצעיר שעמד מולי. "אבנר" (שם בדוי – השם האמיתי במערכת), הוא היה עצבני, "תראה לי איך חוזרים ישוב ואני כבר אסתדר".
התקשרתי למשטרה. לא הייתה קליטה סלולרית.
אבנר בשלו, עקשן, מסרב לעלות לרכב.
המטיילים החל להתאסף סביבנו.
ניסינו לטכס עצה.
יניב סגל, איש עם גוף גדול ולב ענק, פתח את הפה ושאג על הבחור: "תקשיב לי ותקשיב לי טוב. אם אתה לא נכנס עכשיו מייד לרכב, אני מכניס אותך בכוח".
זה עבד.
אבנר התיישב במושב האחורי של הרכב שלי וחגר את עצמו.
המשכנו בנסיעה.

לאן אתם לוקחים אותי, שאל.
עד ירוחם, עניתי לו ואחרי שהטיול ייגמר נמצא לך פתרון בטוח לחזור הביתה ואם צריך ניקח אותך עד הבית.
אני מחלל שבת בגללך, הטיח בי, אתה לא יודע מה זה לחלל שבת.
ניסיתי להסביר לו שהוא סיכן את עצמו במכת חום ובמוות.
הוא לא השתכנע.
לא נורא, אמרתי לעצמי והמשכנו לנסוע.
בראש מעלה אברהם הייתה קליטה סלולארית. יצרנו קשר עם המשטרה ועם קב"ט הישוב. הגורמים השונים כבר התחילו לחפש את אבנר בשטח והיו מאוד מודאגים. הרגענו אותם ואמרנו שמצבו טוב והוא איתנו. השעה הייתה אחת וחצי בצהריים. פרשנו רשת צל וערכנו הפסקת צהריים, כולל אבטיח מתוק שנשלף מהמקרר. אבנר ישב זועף מחוץ לרשת הצל.
בשעה ארבע וחצי, אחרי שהתגברנו על המדרגות במורד מעלה אברהם, ואחרי עוד כמה קילומטרים טובים על הסימון האדום בקרקעית המכתש, הגענו לכביש (מספר 225).

על שפת הכביש חיכה לנו סולימאן ממשטרת דימונה בטנדר דימקס. הוא הודה לנו ולקח איתו את אבנר בחזרה להוריו במרחב עם.
הפעם זה נגמר בשלום.  

"מצב של מכת חום דומה להתחוללות של תאונת דרכים: מהיר וקטלני. מודעות וקור רוח מאפשרים החלטות נכונות ומעלים את סיכוי לצאת בשלום". (מתוך הספר "מכת חום" מאת דוד מיכאלי).

הליכה במדבר בקיץ – 12 כללי בטיחות:

1. לך לאט ואל תרוץ.
2. שתה.
3. עשה הפסקות תכופות לצינון ה"מנוע".
4. בשעות החמות שב בצל כלשהו. עדיף לאחר ולא למות.
5. בכל הזדמנות כדאי להרטיב את הגוף והבגדים, במיוחד לפני חציית שטח מוכה חום.
6. היה ער לדופק ולתחושת החום.
7. קח מפה.
8. תתייעץ.
9. אל תלך לבד.
10. אל תרד מהשביל.
11. דאג לסימון צבעוני בולט.|
12. דווח.
    (מתוך הספר "מכת חום" מאת דוד מיכאלי).