מבחן דרכים טויוטה היילקס 2026 החדש

מאת יואב קווה 02.03.26

אומרים שאחרי מלחמת עולם אטומית יישארו בכדור הארץ רק ג'וקים ו..היילקסים. הרכב הזה, ולא מעט בזכות שני פרקים מיתולוגיים של טופגיר, נחשב בלתי ניתן להשמדה. ועכשיו בדור התשיעי ניצבת טויוטה בפני משימה מאתגרת: איך להפוך את ההיילקס לרכב מודרני ונוח ויחד עם זאת לשמור על ערכי הליבה של ההיילקס

טויוטה היילקס החדש 2026 דור 9 TRAVO
אני נמצא עכשיו בארץ הטנדרים, הלוא היא תאילנד. כאן מיוצרים טויוטה היילקס, פורד ריינג'ר, איסוזו דימקס ועוד רבים אחרים. הייצור המקומי – כ-900 אלף טנדרים בשנה – נועד ליצוא וגם כדי להשביע את הביקוש המקומי הרב – טנדרים בתאילנד הם רכב באמת רב שימושי – לא רק לשינוע מטען אלא גם בני אדם. נכון שאין בארגז מושבים ולא חגורות בטיחות, אבל פה בתאילנד אפשר לראות טנדרים שמסיעים אנשים גם בארגז. וממילא מזג האוויר, במשך רוב השנה, הוא חם.
לאחרונה השיקה טויוטה את הדור החדש, התשיעי במספר של ההיילקס. הכינוי הוא TRAVO.
(לא נלך לאחור את כל הדורות, נציין רק שהדור השביעי נקרא VIGO, שווק בשנים 2004-2015, הדור השמיני, REVO, בשנים 2016-2025 והדור החדש, כאמור TRAVO).
המטרות של טויוטה הן כמובן לשמור על נתח השוק מול פורד ריינג'ר ואיסוזו דימקס. וזה אומר לשמוש על ערכי הליבה של היילקס – אמינות ושימושיות – לצד שיפור (איטי אבל מתמיד) בעיצוב, בנוחות ובבטיחות.
לישראל צפוי הדגם החדש להגיע בסביבות נובמבר, עם מנוע 2.8 ליטר דיזל ומרכב של 4 דלתות – קבינה כפולה (מחיר טרם נקבע).
זה בדיוק הרכב שקיבלתי למבחן, באדיבות TOYOTA RICH, סוכנות טויוטה בצ'יאנג מאי (העיר השנייה בגודלה בתאילנד, אחרי בנגקוק).

HILUX TRAVO היילקס 2026 החדש

הגרסה בה נהגתי נקראת OVERLAND. זו אחת הגרסאות המאובזרות והיקרות ביותר בהיצע – מחירה כאן (בשקלים) הוא 129,000. את הגרסה הבסיסית ביותר של היילקס, חד-קבינה עם גיר ידני והנעה אחורית בלבד, אפשר לקבל כבר בכ-60 אלף שקל.
אבל לפני שלוחצים על כפתור ההתנעה יש לדבר על העיצוב. שכן, העיצוב של היילקס החדש, הוא, איך לומר, דורש הסתגלות מסוימת. אנחנו מדברים על חזית הרכב, שמאופיינת בפנסי לד צרים ושבכה גבוהה ובולטת. יש מי שאוהב את הלוק החדש ויש מי שזה מזכיר לו מסתור כביסה של בניינים בחולון מהנייטיז. עיצוב הרכב במבט מהצד, כמעט שלא השתנה.

טויוטה היילקס החדש 2026 דור 9 TRAVO פנים הרכב

עיצוב הפנים לעומת זאת קפץ כיתה. ההיילקס 2026 מאמץ את שפת העיצוב האופקית של ה-LC250 . הדשבורד רחב ונמוך יותר, מה שמשפר משמעותית את הראות קדימה – פרט קריטי בנהיגה טכנית בשטח. הקווים ישרים וזוויתיים, מה שמעניק תחושת חוסן יציבה (Solid) המזכירה את סדרת ה-70 המודרנית ואת ה-250.

הדמיון הברור ביותר ל-LC250 נמצא ב"קוקפיט הדיגיטלי". בגרסאות הבכירות, ההיילקס מצויד בשני מסכי 12.3 אינץ': לוח מחוונים דיגיטלי מלא ומסך מולטימדיה מרכזי. למרות הדיגיטציה, טויוטה שמרה על כפתורים פיזיים גדולים ונוחים לתפעול עם כפפות, החלטה אסטרטגית שמשמרת את הפונקציונליות של הרכב ככלי עבודה וטיולים.
ועוד דבר די משמעותי: בלם חניה חשמלי. יותר נוח, אלגנטי ובעל פונקציה של auto hold בזינוק בעלייה כולל ניתוק אוטומטית (כן, וגם מבזבז פחות מקום בקוקפיט).

לחיצה על כפתור ההתנעה ויאללה לדרך. בתאילנד נוהגים "הפוך" וגם הקוקפיט מסודר "הפוך". הסוכנות של טויוטה נמצאת ממש על שפת כביש מהיר למדי נכנס לתוך צ'יאנג מאי. ה-2.8 ליטרים דיזל, 204 כ"ס, עם גיר 6 הילוכים (ללא שינוי), דוחף את הרכב (הלא עמוס) בקלילות. וצריך רק להיזהר ולא להוריד בטעות איזה קטנוע או שניים.
הכביש כאן בסך הכל סלול היטב ובכל זאת הצלחתי להתרשם מנוחות הנסיעה. ובכן, יש שיפור. זו לא מהפכה. זה עדיין היילקס וזה עדיין טנדר עם קפיצי עלים מאחור. אבל משהו בהחלט התעדן כאן בספיגת הזעזועים – ובמיוחד לאור העובדה שנהגתי בטנדר עם ארגז ריק לגמרי. אציין שבגרסת האוברלנד מקבלים מראש סטאפ שאמור להיות קצת יותר נעים.
עוד שיפור ניכר הוא ברמת הרעש. כבר בטריקת הדלתות בכניסה לרכב אפשר להבחין שהאיטום השתפר. וזה אומר פחות רעש מנוע (לאן נעלם הגרגור הידוע?), פחות רעשי כביש ורוח. נעשתה בסעיף הזה בהחלט עבודה טובה.
זה הזמן לבחון את מערכות הבטיחות האקטיביות. בקרת שיוט אקטיבית מונחית ראדאר ושמירה אוטומטית על הנתיב כולל סיבוב עצמוני של ההגה. כמובן שאי אפשר להוריד את הידיים מההגה לאורך זמן אבל זה עובד היטב.
מה שמאפשר את זה הוא המעבר – כמו ב-LC250- להגה חשמלי. ההגה הזה נעים וקל לתפעול וגם מאפשר את ההתקדמת הנחוצה בתחום הבטיחות.
עוד שיפור מתבקש בהיילקס 2026 הוא בלמי דיסק מאחור (היו תופים עד היום..).
מה מבחינת שטח? הניסיונות שלי לשכנע את איש המכירות המקומי לברוח להרים ולמצוא איזה שביל טכני נחמד – נכשלו כולם. אז לצערי לא ממש בחנתי את הרכב בשטח. אני יכול לומר שהסטאפ זהה להיילקס היוצא: מתלה אחורי מסוג עלים ארוך מהלך, קפיץ סליל מלפנים. יש בקרת משיכה ויש נעילה רוחבית אחורית. ההערכה שלי: יכולת השטח לא נפגמה כהוא זה בהשוואה לדגם היוצא. את זה כמובן נצטרך להוכיח במבחן כחול-לבן שנערוך בהמשך.
לסיכום: היילקס דור 9 יושב על אותה שלדה של הדורות הקודמים, שנקראת IMV (להבדיל מלנדקרוזר 250 שהתקדם לשלדה חדשה – TNGA-F).
מכאן שהיילקס החדש הוא לא באמת רכב חדש אלא בגדר מתיחת פנים עמוקה ויסודית. נכון שעיצוב החזית שדורש הסתגלות (נראה טוב יותר בעיני בלבן או שחור). אבל בסך הכל ובשורה התחתונה, טויוטה השמרנית עשתה את הצעד ההכרחי ומתבקש והפכה את ההיילקס לקצת יותר מודרני, נוח ובטיחותי – מבלי להקריב את ערכי הליבה שלו.