Low: למה לא להתעצל?

אחת הטעויות הכי נפוצות בשטח היא להישאר ב־HIGH “כי זה לא באמת קשה”.

הדרך נראית סבירה, אין מדרגה רצינית, אין בוץ, אין סלעים גדולים –

ואז אומרים לעצמנו: בשביל מה להתעסק עכשיו עם LOW?

זו בדיוק הנקודה שבה עושים נזק, בלי לשים לב.

כשנוסעים בשטח ב־HIGH, המנוע והגיר עובדים מחוץ לאזור הנוחות שלהם.

המנוע מתאמץ בסל״ד נמוך מדי,

והגיר – במיוחד אוטומטי – מחליק, מתחמם וסופג עומסים מתמשכים.

זה לא מרגיש דרמטי. אין רעש חריג, לא בהכרח נדלקת נורה אדומה של AT OIL (טמפרטורת שמן גיר).

אבל החום קיים, והשחיקה מתרחשת. 

ב־LOW קורה ההפך הגמור.

יחסי ההעברה עובדים בשבילכם.

הגיר רגוע יותר, עובד בטפרטורה נמוכה יותר וכנ"ל המנוע. 

הרכב מתקדם לאט, נשלט, צפוי.

הדוושה מדויקת יותר, כירורגית. 

והנוסעים מרגישים את ההבדל מיד – פחות קפיצות, פחות דרמות.

LOW הוא לא “רק למצבים קיצוניים”.

הוא כלי עבודה.

הוא מיועד לשטח, גם מתון, גם זורם, גם כזה שנראה תמים.

נסיעה ב־HIGH כשצריך LOW מקצרת לגיר את החיים.

וגיר הוא לא צעצוע –

זה הרכיב השני הכי יקר ברכב, מיד אחרי המנוע.

אז אל תחכו לסלעים.

אל תחכו לבוץ.

אל תחכו לירידה תלולה.

אם יש ספק – אין ספק.

משלבים LOW.

זו נהיגה חכמה.