10 ימים באוסטרליה- ממלכת ה 4X4

בחודש מאי האחרון נסעתי לקופנגן, תאילנד.
ביום האחרון שלי על האי, בעודי עורך סרטונים בנושא כננות באחד מבתי הקפה המפונפנים על החוף,
מתיישבת לידי בחורה שמשום מה התרגשה לראות תוכנת עריכה פתוחה.

"is that a winch״? (זה כננת שם בסרטון?) היא שואלת אותי.
אני עונה בחיוב וחושב לעצמי מאיפה לעזאזל היא יודעת מה זה כננת (הלבוש היה מינימלי והיא למדה לקורס מורות יוגה. חלילה בלי לזלזל).
ומפה לשם, אנחנו יושבים בבית הקפה 6 שעות ביחד.
מדברים על צמיגים, ARB, חציית נחלים, מכתש רמון וצילום וידאו.
מסתבר שהבחורה הזאת היא ג׳יפאית אוסטרלית אמיתית, כזאת שלא מפחדת מבוץ ולילות גשומים באוהל ביער.

נוצר בינינו חיבור חזק, אבל ידעתי שלמחרת אני עוזב את האי ונוסע חזרה לארץ.
היא נתנה לי חיבוק, והבטיחה שאם אגיע מתישהו לאוסטרליה, היא תיקח אותי לטיול קמפינג.
שבוע לאחר מכן הזמנתי כרטיס.

כעבור חודש, אנחנו יושבים יחד על הספה וצופים יחד בסרטוני יוטיוב על מסלולי 4×4 באזור סידני.
היה לנו חלון של בערך שבועיים שהלו׳׳ז שלנו גמיש כמעט לחלוטין ואנחנו יכולים פשוט לנסוע.
למל (זה השם שלה) יש רנגלר קצר, גיר ידני, מודל 2006. הרכב, איך לומר בעדינות,
"די שבור״.
ידענו שלא נצליח לגמוע איתו מרחקים ארוכים, ולכן מיד התחלתי לחפש לנו לנדקרוזר.

מחירי ההשכרה אולי נראים זולים בהתחלה, אבל החברות כאן לא פראייריות בכלל.
לנד קרוזר מודל 2023, אוטומטי עם מנוע 2.8 דיזל החזק והטוב עם נפח מיכל דלק מוגדל של 125 ליטר.
המחיר ההתחלתי – 106 דולר אוסטרלי ליום. (בערך 230 ש׳׳ח).
אולם עם התוספות על הביטוחים: תוספת ״ביטוח שלג״, נזק לשמשות, נזק לצמיגים ועוד דברים ששכנעו אותנו להוסיף, הגענו ל166 דולר אוסטרלי ליום – שזה משהו כמו 365 שקלים.
בתכל׳ס, לא נורא.

העמסנו את הרכב בכל ציוד הקמפינג האפשרי שהיה אצלה במחסן.
אוהל, מזרון זוגי מתנפח, שמיכות צמר, שני ארגזי ענק מלאים בציוד בישול, ארגז ריק לאסחון האוכל שנקנה, צידנית, שולחן וכיסאות, עת חפירה, מסור, כמה שאקלים ורצועה, וכמובן גם פריזבי.

הלנד קרוזר בשילוב המושבים המקופלים נתן תחושה שאנחנו יכולים להמשיך להעמיס לנצח.
אבל הערב כבר מתקרב, והגיע הזמן להתחיל בנסיעה.

ֿקשה להבין כמה אוסטרליה היא מדינה ענקית עד שמגיעים לכאן.
אני גם די בטוח שבגלובוס שכולנו מכירים, התמונה שלה מוקטנת מעט כדי שתיהיה בפרופורציה לשאר העולם…
אוסטרליה היא המדינה ה-7 הכי גדולה בעולם (אחרי רוסיה, אנטארטיקה, קנדה, ארה׳׳ב, סין וברזיל)
היא מחולקת ל-6 ״מדינות״ ויש בה 5 אזורי זמן שונים!

אנחנו יוצאים ממלבורן אחה׳׳צ ונוסעים לכיוון צפון מזרח.
כ-350 ק׳׳מ, 4 שעות נסיעה. 

מל אומרת לי שזה בקטנה פה.
היעד הראשון – Alpine National Park.
רוב הכבישים כאן לא מוארים בלילה ובתקופה שאנחנו נוסעים, שיא החורף באזור הזה של אוסטרליה, אין הרבה מכוניות כל הכביש.

הקרוז קונטרול האדפטיבי עובד נהדר, ואני לאט לאט לומד איך למקם את עצמי ביחס לנתיב.
ההגה בצד ימין עדיין קצת מוזר, והחלק המפחיד זה בעיקר בעקיפות.

אחרי עצירה של פיצה אנחנו מגיעים למוטל קטן בעיירה Harrietville.
הודעה מבוקינג אמרה שאנחנו יכולים פשוט להגיע והמפתח יחכה לנו בדלת.
מסיימים את הפיצה, מוציאים עוד שמיכת צמר מהארון והולכים לישון.

למחרת בבוקר אנחנו עולים עם הרכב לMount Hotham

האוסטרלים מקפידים מאוד על הבטיחות כאן, ולכן מוקמים בתחילת הכביש המפותל מחסומים שמוודאים שלכל רכב שעולה להר יש שרשראות שלג ברכב.
רכבי 2wd צריכים להרכיב את השרשראות בנקודת העצירה הראשונה, ורכבי 4×4 יכולים רק לשאת את השרשראות עד להודעה חדשה.

אנחנו מטפסים בכביש מפותל והנוף לאט לאט נצבע בלבן.
אחרי כמה עשרות ק׳׳מ אנחנו רואים בצד הכביש רכב הפוך שבמזל נתקע על גזע עץ ולא נפל לתהום.
זה מזכיר לנו כמה הכביש קפוא וחלק.

הלנד קרוזר שלנו מטפס בעיקולים החדים בקלילות ובנוחות.
לאחר כ-45 דק׳ אנחנו מגיעים לעיירה Dinner Plain לארוחת צהריים והפסקה של טיול רגלי קצר בשלג.
אני רואה במפה שיש המון מסלולי 4×4 לצד הכביש, אבל כאמור האוסטרלים סוגרים בשערים את רוב המסלולים שיש כאן באזור בחורף. אין להם סבלנות להגיע לחלץ אנשים כל שני וחמישי, ובצדק.
אבל! יש כמה מסלולים שבאישור מיוחד שניתן לבקש מראש, ניתן להיכנס אליהם וליהנות מטיול שלג.
כדי לקבל אישור צריך להיות חלק מ״מועדון 4×4״ מקומי שמוכר כאן בויקטוריה.
וכמובן, להיכנס בקבוצה עם כננות וציוד מתאים.

את שני הלילות הבאים אנחנו עושים ב-Mount Beauty – שממש כמו השם, מדובר בעיירה קטנה ויפיפה מוקפת בהרים מושלגים, ואפילו הכנסנו יום גלישה (כן,כן סקי ביולי) בFalls Creek.
סקי באוסרטליה זאת חוויה מיוחדת, אבל גם מאוד יקרה…

אחרי 2 לילות בדירת airb&b מפנקת אנחנו מסכימים שהגיע הזמן להרגיש קצת את הקרקע.
באזורים של שמורות טבע יש הרבה ״חניוני לילה״ בהם ניתן לישון בחינם.
התנאים בסיסיים בדומה לחניוני הלילה שאני מכיר מהארץ.
יש תא שירותים, ואזורים יעודיים למדורה.
״צריך לראות שאנחנו לא קרובים מדי לעצים״ מל אומרת לי.
בחורף הרוחות כאן יכולות להגיע ליותר מ-100 קמ"ש וענפים יכולים ליפול בקלות.
אנחנו מרכיבים את האוהל, ומתחילים לאסוף עצים למדורה.

עד אותו הרגע מזג האוויר היה טוב.
השמש כבר שקעה ואנחנו עם פנסי הראש סורקים אחרי שאריות עצים ממטיילים קודמים במקביל לליקוט זרדים וענפים יבשים דקים.
אבל תוך מספר דק׳ הגשם מתחיל לרדת, ולאט לאט להתחזק.
בשלב הזה יש לנו אש קטנה ואוהל יציב ומתוח, ככה שמפלס הלחץ לא נוראי.
אנחנו מכסים את ערימת העצים בשק גדול עמיד במים וממשיכים בתדלוק הלהבה.
לכמה שניות הגשם נעשה כ׳׳כ חזק, עם רוחות שנשמעו כאילו מטוסי קרב חגים מאלינו.
אני קצת נלחץ אבל רואה את מל עם חיוך קטן וקור רוח עומדת בפתח האוהל ומשדרת לי בשקט ״הכל טוב, מקסימום נכנסים לאוהל ומחממים פסטה״.
אחרי כמה דק׳ הגשם נחלש ואני נדהם לראות באיזו מהירות היא חוזרת לאש ומבעירה אותה מחדש.
זוכרים את בית הקפה בקופנגן? לא דמיינתי שאראה גם את הצד הזה בה. אני מחייך ונרגע.
תפוחי אדמה עטופים באלומיניום עם חמאה ומלח בתוך המדורה, יחד עם סטייק עסיסי ופלפל גרוס שהכנו על המדורה עם רשת מתכת.
הלילה היה קר עם המון רוח, אבל 3 שכבות של שמיכת צמר עשו את העבודה והצלחנו להגיע לבוקר בשלום.

מחניון הלילה Ah Youngs Campsite

המשכנו בנסיעה ארוכה דרומה לכיוון מדינת New South Wales.
את הנסיעות הארוכות אנחנו בוחרים לפצל.
במקום 7-8 שעות של נסיעה, אנחנו נשארים בקצב נמוך.
קפה רגוע בבוקר, 3 ביצים ואבוקדו, ואז 100 קמ׳׳ש בקרוז קונטורל אל עבר היעד הבא.
אני רוצה להספיק לראות כמה שיותר, אבל אני גם יודע שזה לא אפשרי.
והאמת היא, שזה עוזר לי להוריד קצב ולהנות עוד יותר מהרגע והשלווה.

ֿאנחנו עוצרים ללילה במוטל חמוד בעיירה Cowra, ולמחרת אנחנו ממשיכים צפונה לאחד המקומות שהכי חיכינו להם – Blue Mountains National Park.
באחד הבלוגים קראתי שמדובר ב״גרנד קניון״ של אוסטרליה, והאמת היא, שאני לגמרי מבין למה.
אחרי כשעתיים של נסיעה, הנוף שלנו מתחיל להשתנות.
מיערות של עצי אורן ירוקים אנחנו מתחילים לראות גוונים כתומים – צהובים של סלעים גדולים.
הכבישים נעשים מפותלים ואנחנו מחליטים לעצור לתצפית הראשונה שלנו.
התחזית הראתה שכל השבוע צפוי להיות מעונן וגשום, אבל זה לא מה שמרתיע אותנו.
באוסטרליה העונות הפוכות מאצלנו.
החורף מתחיל ביוני ומסתיים באוקטובר, ואז קיץ מאוקטובר עד מאי.
האזור הזה של דרום מזרח היבשת מאופיין במזג אוויר הפכפך.
וגם אם בתחזית מופיע שצפוי גשם, השמש יכולה לצאת פתאום לשעתיים. אני אוהב את זה.

אנחנו מגיעים לדירה שהזמנו בעיירה Katoomba
שנמצאת על אחת מנקודות התצפית המיוחדות ביותר בשמורה – ״3 האחיות״.
תצפית מהממת לכל הדעות.
אבל אני כבר משתוקק להיכנס עם הרכב לשטח.
באחד מסרטוני היוטיוב שצפינו אז לפני היציאה לטיול דיברנו הרבה על מסלולי השטח באזור של העיירה Lithgow.

אז ארזנו את המצלמות וכמה חטיפים, ויצאנו מוקדם לכיוון תחילת המסלול – אל ה-Lost city.
הנוף מדהים, והשטח סלעי ורטוב.
משלבים מידי פעם ל-low ואפילו באחת המדרגות השתמשו בנעילה האחורית, לא כי באמת היה צריך כמו שרציתי להרגיש שאנחנו עושים משהו.

אחרי כמה עשרות ק׳׳מ בדרך לכיוון ה-lost city, שאותה אנחנו עושים עם הניווט בגוגל מאפס, במקביל לניווט שאני עושה עם אפליקציית מפות עם מסלולי שטח כדי להקליט את המסלול, אנחנו נתקלים באתר בנייה ושער נעול.
דרך גישה חסומה, ונראה שהדחפורים באזור הולכים להפוך את המקום הזה לשמורה מסודרת, וככה׳נ גם בתשלום…
בסרטון היוטיוב שראינו, שפורסם פחות משנה לפני הביקור שלנו במקום, החבר׳ה שם אמרו שהמדינה לאט לאט מגבילה את השטחים ״הפראיים״ שיש בניו סאוט׳ ווילס.
חוסמים בבולדרים שבילים, סוגרים גישה לחניוני לילה ״לא מסומנים״ ומנסים לאט לאט ״להנגיש״ את הטבע.
בפועל אני שומע ממל, שמדובר במדיניות הזויה.
האזורים הללו מאוד נידחיים, ומעט מאוד אנשים מגיעים לכאן. אנשים שגם ככה שומרים מאוד על הטבע.
ככה שניסיון של ״הנגשה״ רק פוגע בטבע, ולא עושה שינוי גדול בכמות האנשים שמגיעים אליו. חבל.

אנחנו מנסים להגיע לתצפית דרך מעקף שאני מוצא במפה, אבל הגשם מתחזק ובתור רכב בודד, בלי קליטה, כננת או מישהו שיודע איפה אנחנו, אנחנו בוחרים להסתובב ולהמשיך לנק׳ העניין הבאה שלנו.
Maiyingu Marragu – Blackfellows Hand Cave – קיר ענק עם ציורי ידיים עתיקים של ילידי המקום.
לכאן לשמחתנו, אנחנו מגיעים בזמן. עדיין אין זכוכיות ששומרות על הקיר, או עמדת תשלום כדי לראות את הפלא הזה.

למחרת בבוקר התחלנו בנסיעה ארוכה לכיוון החוף.
כביש מפותל ומהנה, עידן רייכל ברמקולים,
ואחרי 5 שעות הנוף נפתח ואנחנו רואים את האוקיינוס.
את 2 הלילות הקרובים נעשה בעיירה קטנה וחמודה, בשם Potato Point.
יש באזור הזה המון קנגרואים והמארחים שלנו לדירה מבקשים שניזהר בכביש הגישה, בעיקר בסמוך לשקיעה.
קנגרואים ובעלי חיים נוספים אוהבים לאכול מהדשא שסמוך לכבישים, בעיקר בעיקר כשמתחיל להחשיך, והרבה פעמים יוצא שהם חוצים את הכביש בלי להסתכל לצדדים.
הדבר הזה, בשילוב פגושי המתכת שיש כאן כמעט לכל רכב שווה המון גופות של בעלי חיים בצידי הדרכים.
בכבישים מהירים הרבה פעמים לא מספיקים לבלום ברגע שחיה קופצת לכביש, והדבר האחרון שכדאי לעשות הוא לנסות להתמחק.
שלט המהירות בכביש הגישה לעיירה מראה שמותר לנסוע 100.
אנחנו נוסעים בערך 60, ורואים עשרות קנגוראים ממש צמוד לכביש נהנים מהדשא הירוק.

זה מדהים איך ברגע אחד אנחנו רואים קנגרואים שמגיעים בין העצים,

או אייל עם קרניים עצומות שחוצה את הכביש

ושעה אח׳׳כ עוצרים לפיקניק בתצפית על החוף ורואים להקה של דולפינים.

את הימים הקרובים אנחנו מעבירים בנסיעות רגועות בין עיירות ציוריות באזור.
מחלבה נחמדה עם המון סוגי גבינות וגלידות בעיירה Bodalla , קפה ומאפים מהטובים שאכלנו בעיירה Tilba

ושקיעה חמה מהנמל הקטן בNarooma.

את הלילה האחרון אנחנו עושים בעיירה Mallacoota, שלפי השלטים באזור נראה שיש באזור המון קואלות בטבע. בילנו את הבוקר בסיבוב קטן ביער לנסות למצוא אותם, אך ללא הצלחה.


הטבע באוסטרליה כ׳׳כ מגוון, וזה מטורף כמה ראינו בעשרה ימים

בידיעה, שזה רק קמצוץ ממה שיש עוד לראות פה ביבשת.
אז כמו שאומרים כאן "bye mate״
ולהתראות בטיול הבא.