טיפ נהיגה 4X4: חוק המינימום

אנחנו לא מדברים על שכר מינימום, אנחנו מדברים על מהירות או מומנטום. והחוק הוא כזה: סעו תמיד במהירות המינימלית ההכרחית כדי לצלוח את המכשול שניצב לפניכם. מה זה אומר תכל'ס? אם יש לפני עליה תלולה, עלי לטפס אותה במהירות הכי נמוכה שתאפשר לי לעבור אותה בהצלחה. כנ"ל שטח חולי, בוצי או סלעי.

מעלה עשוש וטויוטה לנדקרוזר 90 קצר. הסכנה: ציריה גזורה (המצולם טיפס בשלום)

למה מינימום? למה לא לנסוע מהר ולגמור עם זה?
אם אני מטפס עליה מהר מדי, השליטה שלי על הרכב נפגעת. הרכב עלול לאבד כיוון, לקפוץ, להחליק. במקרים מסוימים, בעיקר בטיפוס בשטח סלעי, הבולמים הקדמיים לא מצליחים להשתלט ולרסן את החלק הקדמי של הרכב, שקופץ באלימות מעלה – מטה. התוצאה, פעמים רבות, היא ציריה גזורה, שבר בדיפרנציאל וכדומה.
תנודות חזקות של הרכב פירושן גם הקטנה של מרווח הגחון. כל אבן או מדרגה יחטיפו מכה ועלולים לגרום נזק. כשנוהגים מהר מדי, נכנסים ללחץ, פוגעים הרכב ובשטח.

נקודה נוספת: מומנטום מוגזם פירושו ניסיון להעביר לקרקע יותר מדי כוח. לעולם אני לא יכול להעביר לקרקע יותר כוח מרמת האחיזה שעומדת לרשותי. כל ניסיון כזה יתבטא מייד בסחרור/פרפור צמיגים במקום. זוכרים את הציפור מהסרטים המצוירים (Road Runner), שמרוב מהירות היא עומדת במקום?
קחו בחשבון את הדבר הבא: עדיף להיתקע בגלל מחסור במהירות מאשר להיתקע בגלל עודף מהירות. תקיעה בגלל חוסר מהירות מסתיימת בדרך כלל בחילוץ פשוט. תקיעה בגלל עודף מהירות פירושה, פעמים רבות, חילוץ מורכב ו/או שברים ברכב.

איך יודעים מה המהירות המינימלית הדרושה כדי לצלוח את המכשול?
זה תלוי בשטח וברכב.
ככל שרמת האחיזה גבוהה יותר, כך צריך פחות מומנטום. אם מדובר בחול או בוץ, אין הרבה ברירה –חייבים לגייס תנופה ומהירות ולהסתכן. סלעים יבשים, גם אם הם ניצבים בשיפוע תלול (אבל אחיד), מספקים אחיזה טובה ומאפשרים נסיעה איטית, רגועה ובטוחה.

מעלה סילון וטויוטה לנדקרוזר 150. הכי לאט שאפשר, הכי מהר כשצריך (המצולם טיפס בשלום)

מה לגבי הרכב? ככל שהרכב מיועד יותר לשטח, כך יש לנוהג בו את הפריבילגיה לנסוע לאט יותר. רכב עם שלדת סולם, סרן חי (או סרנים חיים), מהלך מתלה ארוך, צמיגים טובים וכמובן הילוכי כוח – יכול להרשות לעצמו לנסוע לאט יותר דרך מכשולים ועדיין לעבור אותם בהצלחה. לעומת זאת, רכב כביש-שטח רך עם צמיגי כביש, מתלים קצרי מהלך, שלדה קשיחה מאוד ונטייה להיכנס להצלבות מחייב עבודה עם תנופות ונסיעה מהירה יחסית.
הפרדוקס הזה כואב. רכב השטח הייעודי חסון יותר וישרוד נסיעה מהירה דרך מכשולים. ודווקא הכביש-שטח רך, שחייב להיעזר בתנופות, רגיש יותר למכות ושברים.

אז איך לנהוג?
לפני שנוהגים הולכים ברגל, מרגישים את השטח ובוחרים קו התקדמות מדויק.
בנהיגה עצמה יש לבנות את המומנטום לפני המכשול. אי אפשר להגיע למעלה תלול ואז להיזכר פתאום שחייבים תנופה. את המומנטום יש לבנות במישור, לפני שהעלייה מתחילה. ובקיצור, מי שלא טורח בערב שבת, לא אוכל בשבת.
חשוב לדייק בקו ההתקדמות ולנסוע בדיוק בקו שבחרנו קודם. קו התקדמות ישר על גבי משטח שמספק רצף של אחיזה לצמיגים יקל מאוד על הרכב ויאפשר לנו להסתפק במהירות נמוכה יחסית.

בוץ ולנדרובר דיסקברי. אין Second Chance

בחול ובעיקר בבוץ אין לנו לפעמים Second Chance. אם לא עוברים, נתקעים ולפעמים נתקעים חזק. ולכן, בחול ובבוץ, בוודאי כשאין לצדכם חבר עם רכב פלוס כננת, צריך לנסוע לאט אבל קצת יותר מהר ממה שנדמה לנו שצריך.
ויחד עם זאת, אל תפחדו להיכשל. אל תפחדו להיתקע. לעולם לא נדע מה המינימום הנכון, אם לא נסכים להיתקע. גשו למכשולים במהירות נמוכה, אולי אפילו נמוכה יותר ממה שנדמה לכם. סעו לאט – אבל ברצף! לא מורידים את הרגל מהגז! – ואם הרכב נתקע, לא נורא, שלבו לרוורס / תשרקו לבחור עם הכננת, חזרו לנקודת ההתחלה ונסו שוב והפעם קצת יותר נחוש ומהר.

חול וסוזוקי ג'ימני. לא לפחד להיתקע

רוצים לקרוא עוד?

הטקסט לקוח מתוך הספר "4X4 המדריך השלם" מאת יואב קווה 

לרכישת הספר במהדורה מודפסת >>

לרכישת הספר במהדורה דיגיטלית >>