טיול ברגל בנחל מסור

אזור: צפון הערבה
אורך: נהיגה 28 ק"מ, הליכה 3.5 ק"מ
משך: 4-6 שעות
מפות: "צפון הערבה", מפה מס` 14 בסדרת "מפות טיולים וסימון שבילים"
דרגת קושי לנהיגה: קלה, לכל מכונית נוסעים או 4×4
דרגת קושי להליכה: בינונית-קשה, לכל המשפחה (ילדים מגיל 7)
עונה מומלצת: כל השנה, למעט שיא הקיץ
מגבלת שטחי אש: האזור הוא שטח אש פעיל. הכניסה מותרת בסופי שבוע ובחגים בלבד

ההתחלה משעממת, קצת מתישה. דרך העפר חרוצה פסים פסים – "קורדרוי" בעגת ג'יפאים – שמשקשקים את הרכב ואת הנוסעים. פרס ראשון למי ששורד את הזעזועים הוא זוג מטוסי קרב מתנשקים: שני סקייהוקים, חרטום שבור אל מול חרטום שבור. סביב המטוסים משטח מרוסק של אספלט ועשרות מכתשים של פצצות, שחלקן נותרו – כך אפשר לציין במבט ממרחק בטוח – שלמות למדי.

התוואי שמוביל למסלול הטיול, נחל מסור והר מסור, עובר ב"מטווח 90", שטח אש פעיל של חיל האוויר. המעבר באזור מותר רק בסופי שבוע ובחגים. בכל מקרה, רצוי לא לסטות מהשבילים ולא למשש גושי מתכת לא מזוהים.

מאפסים את מד המרחק בכביש הערבה, מול תחנת הדלק של עין חצבה. מכאן נוהגים דרומה. ב-2.8 ק"מ חולפים על פני הכניסה למושב חצבה. ב-2.9 ק"מ פונים ימינה לפי השילוט החום "נחל מסור" וסימון השבילים הירוק (מס' 17040 במפה). מאפסים שוב את מד המרחק. דרך העפר מסומנת "4×4", אבל מתאימה לכל מכונית.

ב-2.2 ק"מ הדרך הירוקה חוצה דרך כחולה. ממשיכים ישר עם הירוקה. ב-7.0 ק"מ מגיעים לאזור המטווחים: מטוסים ומשאיות מנופצות, שרידי מבנה. ב-9.8 ק"מ הדרך נכנסת לתוך הערוץ ומתחילה להתפתל. הקורדרוי המעצבן נעלם ומופיעים עצי שיטה עטורים בקש וגבבה, שרידים מהשיטפונות האחרונים. ב-11 ק"מ נצמדת הדרך לקיר הזקוף של הנחל, שעשוי תערובת של סחף וחלוקים – תלכיד נחלים. ב-12.1 ק"מ מגיעים לצומת – הסימון הירוק חותך דרומה וצריך להמשיך ישר, עם הסימון האדום (17042). ב-12.3 ק"מ מגיעים לסוף הדרך. כאן, בצל קירות הערוץ או עץ השיטה, אפשר להרתיח קפה, לכרסם עוגייה ולהתכונן לחלק הרגלי של הטיול (וגם להפיל גורל כדי להחליט מי נשאר לשמור על המכונית – באזור כבר אירעו כמה מקרי פריצה).

בלי הרבה הקדמות נבלע שביל ההליכה, המשך הסימון האדום, בתוך המעוק, שמתחתר בתוך סלעי הקירטון הקשים והלבנבנים. ההתקדמות היא משחק יצירתי של טיפוס ומציאת אחיזה. ילדים קטנים ידרשו פה ושם יד תומכת או מניפה. כבר במטרים הראשונים נתקלים בסלע גדול, שהטיפוס עליו מתבצע בעזרת גזע עץ שענפיו הגדומים נהפכו למדרגות מאולתרות. בהמשך ההליכה, כעבור כ-15 דקות, נתקלים במכשול מורכב יותר, שנצלח באמצעות חבל עם כמה לולאות שמישהו קשר במקום. מטפסים, מושכים, דוחפים והשיירה מתקדמת.

אחרי פחות מחצי שעה וכ-600 מ' של הליכה מגיחים בעקבות סימון השביל אל מחוץ לנקיק המוצל. סוף הרפתקה ראשונה, תחילת הרפתקה שנייה. השביל מטפס לכיוון הר מסור, ובדרך חוצה יובל אנונימי של נחל מסור ואת נחל מסור עצמו. שם הנחל, אגב, הוא תרגום שמו הערבי, ואדי מונשאר – הנחל שחותך כמו מסור את הסלעים.
ב-1.8 ק"מ של הליכה (מתחילת המסלול) פוגשים בשלוחת סכין חדה. משני הצדדים גולשים מדרונות תלולים למדי. הר מסור מתנשא לגובה של 180 מ' מעל פני הים. הנוף שנשקף מכאן מלא עוצמה והוד. זה הזמן להכריז על הפסקה, בתקווה שהשעה היא שעת אחר הצהריים וקרני השמש התמתנו קצת.

ההליכה על הסכין היא בטור צר; רוחב השביל הוא רוחב של אדם אחד בלבד. אחרי 700 מ' מתחילה הירידה למטה. סימון השבילים צבוע מדי פעם על גבי הסלעים, אבל אין שום שביל שחוק שאפשר לפסוע עליו. מנגד מדרון תלול. התפאורה הזאת עלולה לעורר פחד, וליתר ביטחון כדאי לרדת את המטרים הראשונים בשפשוף מכנסיים ועכוזים ולא בהליכה זקופה.

ההמשך הוא ירידה קלה יותר, אבל עדיין אטית ומורכבת. ב-2.8 ק"מ מגיעים אל סוף הירידה ואל ערוץ נחל מסור. הערוץ חצצי, מתעקל ויפה. ב-3.3 ק"מ, כשעתיים וחצי מתחילת ההליכה, מגיעים אל צומת, מפגש של סימון ירוק ואדום. פונים שמאלה עם האדום וכעבור כ-200 מ' נוספים מגיעים אל המכוניות. מכאן, אחורה פנה, ובחזרה באותה דרך עפר עד לכביש הערבה.