טיול בהר מירון – שביל הפסגה

אזור: גליל עליון
אורך: 2.5 ק"מ
משך: 3 שעות
מפות: גליל עליון. מפה מס` 2 בסדרת "מפות טיולים וסימון שבילים"
דרגת קושי: קלה, לכל המשפחה
עונה מומלצת: כל השנה
מגבלת שטחי אש: אין

על הגב מנשא. בתוך המנשא תינוקת. בכיסים של המנשא פירות ובקבוקי מים. ואז בא הבכור ומעמיס גם כמה אבנים ומקלות. אחר כך הוא מצחיק את התינוקת וקופץ עליה ועל המנשא. אבל פיל המשא לא קורס. רגליו בוטשות בקרקע ומושכות קדימה. פיל המשא יודע היטב שמסלול שביל הפסגה בהר מירון הוא בסך הכל קצר וקל. והנה כבר מגיעה התצפית הבאה.
כיצד מגיעים לנקודה ההתחלה? בכביש 89, סמוך לקיבוץ סאסא, פונים להר מירון לפי השילוט. בפנייה מאפסים את מד המרחק. כעבור 1.0 ק"מ חולפים על פני בית ספר שדה הר מירון ומיד אחריו הבסיס הצבאי התחתון. ב-1.3 ק"מ משמאל חורבת חממה. ממשיכים לטפס עם הכביש לראש ההר.

הדרך נפרצה לעבר פסגת הר מירון בראשית שנות ה-60 בידי מתנדבים מארגון "הצעירים", שבראשו עמד הלורד מאונטבאטן, בעלה של המלכה הבריטית מרי. בעבר קראה לה קק"ל "דרך הצעירים". את הכביש סלל לימים חיל ההנדסה של צה"ל עם הקמת הבסיס בראש ההר. ב-4.9 ק"מ מגיעים לשלט "אין כניסה" (בסיס צבאי), פונים ימינה בדרך מצולקת שמובילה כעבור 400 מ' נוספים לחניון שביל הפסגה. חונים. מעמיסים על הגב את התינוקות, ולדרך.

על ג'בל ג'רמק

הר מירון הוא הפסגה הגבוהה ביותר בישראל ממערב לירדן – 1,208 מטר מעל פני הים. תחילה קראו לג'בל ג'רמק הר עצמון – עד שנתברר כי יוספוס פלאביוס, שהזכיר אותו, התכוון להר סמוך ליודפת (ג'בל דיידבה), ואז קבעו לג'רמק את השם הר מירון. ההר הוא שיאו של גוש מורם במרכז הגליל העליון שמכיל גם את הר נריה, הר האר"י, לזכר האר"י הקדוש (ר' יצחק לוריא), המקובל הנודע מצפת, הר אדיר, הר חירם, הר כפיר, הר בר יוחאי והר הלל.

המסלול סובב את פסגת המירון לאורך 2.5 ק"מ. נקודת ההתחלה סמוכה מאוד לחניון ומסומנת גם בסימון שבילים אדום (מס' 2332 במפה) ובסימון התלת-צבעי של שביל ישראל. הגובה בנקודת היציאה לדרך הוא 1,115 מטר. השלט במקום מספר שהשביל נפרץ ב-1969. אל המצפור הראשון, מצפור צפת, מגיעים כבר אחרי 300 מטרים של הליכה: נוף משובח לכיוון הכנרת, צפת, יער ביריה, דלתון ועוד.

ב-800 מטר מגיעים אל מצפור לבנון, שמשקיף כמובן צפונה. השטחים הקירחים הם בעיקר בשטח לבנון. העצים שניצלים משיני הצאן נכרתים להסקה ובנייה. בלבנון אין חוקים לשמירת הטבע ולהגנת הצומח.

ממשיכים לצעוד. שביל הפסגה ידידותי למשתמש – מדרגות נוחות, סימונים ותצפיות משולטות. רוב אורך המסלול חולף בצל הצמחייה המקומית. בעיקר אלונים מצויים, אלוני תולע (עליו של אלון התולע גדולים יותר) ואלה ארצישראלית. אפשר לפגוש גם קטלבים אדומי גזע, לבנה רפואי, אגס סורי ועוזררים עם פירות כתומים טעימים. בסתיו פורחת לצדי השביל החלמונית הגדולה, צהובה ויפה. בסוף החורף ובאביב שפע פרחים: שנק, רקפת יוונית, יקינתון מזרחי, סחלבים שונים ועוד.

מתחת לאנטנות

כעבור כקילומטר של הליכה נושק השביל לבסיס הצבאי. כאן, מתחת לאנטנות, אפשר לאתר את גת היין. בחורף ובאביב יש סיכוי למצוא בבריכת השיקוע של הגת סלמנדרות וטריטונים. אלה מבלים באדמה את שנת הקיץ שלהם ומתעוררים לפעילות בשלוליות שלאחר היורה. לפי הפולקלור הדרוזי, יורדים הטריטונים והסלמנדרות מן השמים בתוך הגשם הראשון. פסגת ההר נכבשה למעשה על ידי הבסיס הצבאי. אזור הגת הוא הנקודה הגבוהה ביותר שאפשר להגיע אליה. הבסיס, מתקן האזנות ותצפיות "עיט מירון", הוקם באמצע שנות ה-60. אחרי מאבק ארוך של פעילי סביבה הסכים הצבא לבנות בראש ההר רק מתקנים הכרחיים ואת היתר להקים למרגלותיו, סמוך לבית ספר שדה.

ב-1.3 ק"מ למניין ההליכה חוצה השביל המסומן באדום שביל מסומן בשחור (מס' 2345) – "שביל ההר" שעולה לכאן מבית ספר שדה הר מירון. ממשיכים עם האדום המעגלי שמושך עכשיו לכיוון דרום-מערב. בהמשך חוצה השביל דרך עפר שעולה לבסיס ומשלים את הסיבוב ההיקפי. אבל לא לפני ביקור במצפור המערבי שמשקיף לעבר מעלות, בית ג'אן, אוניבסיטת חיפה והמגדל, אזור תפן ועוד. מכאן רואים יפה את הים התיכון, צפונה לחיפה, ומבינים היטב את הבדלי הגובה בין "הגליל העליון" לבין "התחתון", על סדרת רכסיו המקבילים.

לרגלי מרפסת התצפית שהכשירה רשות שמורות הטבע עם פריצת "שביל הפסגה", מבנה עתיק עם בור מים – שהדרוזים בבית ג'אן מכנים אותו "בית הפולחן" ומספרים כי בימי קדם ישב כאן שייח קדוש. אחרי המצפור נבלע השביל שוב, בפעם האחרונה, בתוך מעבה העצים. הצבעים משתנים לפי העונות: "בסתיו עוטה החורש גוני כמישה: אלון התולע בגוון לימון, אגס סורי בכתום זהוב, כליל החורש מצהיב מחוויר והעוזרד מחליד" (מתוך הספר "בשביל המטיילים", מאת יהודה זיו, ההוצאה לאור – משרד הביטחון). מוצל וקריר כאן גם באמצע אוגוסט ואפשר לדמיין שפוסעים ביער מכושף כשענפי העצים, כמו אצבעות גרומות, נשלחים לעבר הצועדים. ב-1.8 ק"מ מגיעים לכביש. קטע ההליכה הבא לאורך הכביש קצת משעמם. השעמום נגמר אחרי פחות מ-500 מטרים בחניון. סוף מסלול.