טיול בגליל המערבי: חורבת כוכים

המסלול שלהלן מוביל אל חורבת כוכים וגם אל תצפית מעניינת לעומק לבנון, אל נקודת ההתקלות שבעקבותיה פרצה מלחמת לבנון השנייה, אל הכנסייה של כפר אקרית ועוד. הטיול מתאים לכל עונה ולכל רכב כביש-שטח. 

 

 

שבע בבוקר, מזג אוויר נעים, ערפל קל מכסה את רכס ההרים שמצפון. אני, הסוזוקי ויטארה ודני בירנבוים מחברת  טרק ים, נפגשים בצומת בצת, החיבור של כביש הצפון (899) עם כביש מספר 4 (שמונה קילומטרים מצפון לנהריה). כאן מתחיל הטיול שלנו. 

אנחנו מאפסים את מד המרחק ופונים ימינה, מזרחה, עם כביש הצפון. "קו הגבול עם לבנון", מספר דני, שורטטה בחדר סגור בהסכמים שנחתמו בין הצרפתים לאנגלים (סייקס פיקו). זהו קו קבול מלאכותי לגמרי. לו היו מחפשים הגיון גיאוגרפי היו קובעים את הגבול בנהר הליטני". 

כביש הצפון והגדר לאורך הגבול נבנו עוד לפני קום המדינה. בעקבות המאורעות בשנות השלושים הוחלט על הקמתם. "ומי שזכה במכרז זה סולל בונה, שזכתה בעוד מכרזים גדולים באותה תקופה, כולל מנהרות ראש הנקרה", מספר דני, "כל צעירי האומה התגייסו לפרויקט. המקור של 'גדוד הגודרים' הוא הגדר של כביש הצפון. את זה אנשים פחות מכירים".

הלאה עם כביש הצפון, חולפים על פני שלומי וב-3.7 ק"מ מגיעים לצומת חניתה ופונים שמאלה, מזרחה. ב-6.8 ק"מ פונים שמאלה לכביש 8993 לכיוון אדמית.

אנחנו מטפסים באחת הדרכים היפות בגליל, כביש מפותל מאוד וחסר שוליים. 

 

שימו לב שלקראת אמצע העליה, משמאל, יש נקודת תצפית. אפשר לחנות מימין ולחצות בזהירות את הכביש. הנחל שמתחתר עמוק למטה משמאל, ושבצוקים שלו פעורות מספר מערות, הוא נחל נמר. "כאן נתפס הנמר הגלילי האחרון", מספר דני, "זה היה בשנות השישים, אני ממש זוכר את זה בתור ילד. הביאו את הנמר למשטרת נהריה. בדואי תושב האזור תפס אותו. הנמר עוד הספיק לקטוע לו כמה אצבעות עד שהבדואי קטל אותו בשברייה. זה היה נמר זקן, יותר גדול מחתול בית, יותר קטן מנמרים שאנחנו רואים בגן חיות".

הלאה עם הכביש. בסוף הטיפוס פונה הדרך מזרחה וחולפת ב-11.3 ק"מ על פני הכניסה לפארק אדמית – מערת קשת. הביקור במקום מומלץ. מדובר בהליכה קלה, רבע שעה לכל כיוון. הדרך מתאימה גם לכיסאות גלגלים.
הלאה עם הכביש. חולפים בשדירת ברושים מרהיבה וב-12.2 ק"מ עוברים את הכניסה לקיבוץ אדמית. ב-13.4 ק"מ שער הכניסה לכפר הבדואי עראמשה. זהירות, הכביש כאן רצוף באמפרים גבוהים במיוחד. ב-14.6 ק"מ מגיעים לשער היציאה מהכפר וכאן, שימו לב, צריך לאפס את מד המרחק של הרכב.

תצפית ללבנון

1.3 ק"מ אחרי שעוזבים את עראמשה, עוצרים בצד ימין, חוצים (שוב) בזהירות את הכביש ומחפשים בטונדה, שני סלעים ופתח בצמחיה. מכאן נלך ברגל כחמש דקות עד לנקודת תצפית לדרום לבנון. צריך לטפס ברגל כ-20 מטרים ואז לפנות ימינה וללכת בדרך עפר רחבה עד למגדל תצפית. אפשר לטפס על המגדל או לתצפת מראש הסוללה. הפסקה של נוף משובח. חו"ל זה פה ממול. הכפרים הלבנונים פרושים למטה. רואים את הים ואת צידון. את ראש הנקרה, אגב, לא רואים. היא מסתתרת בשטח מת.
חוזרים למכונית וממשיכים בנהיגה. ב-1.6 ק"מ משמאל חולפים על פני כניסה למוצב. באופן כללי יש להתעלם מכל הפניות שמאלה – כולן מובילות למוצבים של צה"ל.
ב-5.3 ק"מ מגיעים לצומת "טי" ופונים שמאלה לכיוון זרעית. ב-5.7 ק"מ, בכניסה לזרעית, יש לאפס שוב את מד המרחק. חוצים את המושב ויוצאים ממנו כעבור 900 מ'. ב-1.4 ק"מ מגיעים לצומת "טי" ופונים ימינה (גדר המערכת כאן ממש ליד).
החלק הבא של הטיול הוא נסיעה הלוך וחזור אל הנקודה בה הציב חיזבאללה מארב לסיור צה"ל בחודש יולי 2006 – ממנו נחטפו שני חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב.
ב-3.3 ק"מ ממשיכים ישר. וב-4.5 ק"מ מגיעים לנקודת ההתקלות. שימו לב לסלע ההנצחה שמימין.
הכביש כאן יורד בתלילות. בסוף הירידה פנייה חדה ימינה. המחבלים, שהמתינו במארב, ידעו היטב שכאן מאטים הסיורים הצה"ליים. 12 ביולי 2006, חזבאללה הפגיז את יישובי הצפון כפעולת הסחה. באותו זמן תקפה חוליית מחבלים בטילי נ"ט שני רכבי סיור מסוג האמר. חולייה נוספת של חזבאללה חדרה לשטח ישראל וחטפה את גופותיהם של גולדווסר ורגב, שכנראה היו אז מתים או פצועים קשה ונסוגה איתן לשטח לבנון.
זה היה האירוע שהצית את מלחמת לבנון השנייה.

המשך המסלול שלנו: מסתובבים ופונים לאחור. ב-5.8 ק"מ ממשיכים ישר. ב-7.6 ק"מ פונה הדרך שמאלה לזרעית. שימו לב: כאן צריך לפנות חזק שמאלה לתוך דרך עפר מוקפת שיחי רותם (ראו צילום מצורף לכתבה). בכניסה לדרך העפר יש מחסום בקר. צריך לאפס כאן את מד המרחק. כאן מתחיל פרק השטח של הטיול. היעד שלנו הוא חורבת כוכים, המאצ'ו-פיצ'ו הישראלי.
הדרך מוקפת שיחים שעלולים לשרוט את הצבע של הרכב – זה הזמן לשלוח את הילדים קדימה חמושים במזמרה.
הלאה, ישר עם הדרך. צריך לפתוח (ולא לשכוח לסגור!) שער בקר. יש להתעלם מהפניה ימינה ולהמשיך ישר. הדרך היא דרך עתיקה שקישרה לפני מאות שנים בין לבנון לישראל. הדרך הזאת תוארה על ידי החוקר ויקטור גרן שערך 8 מסעות בארץ ישראל בין השנים 1852 ל-1888.
את הפנייה הזאת אסור לפספס: ב-1.3 ק"מ יש לפנות שמאלה לדרך עפר, שהמשכה הוא עלייה קטנה ותלולה לצד עץ אלון מרשים (ראו צילום לצד הכתבה). אחרי האלון פונים ימינה ומייד חונים בין הבולדרים. מכאן צריך ללכת כמה עשרות מטרים ברגל.
בין העצים מסתתרת חורבת כוכים. כמו מאצ'ו פיצ'ו שנבלעה בג'ונגלים של פרו, כך מסתתרים כאן בין האלונים שרידים של ישוב ביזנטי. אם תשוטטו בסביבה תגלו שפע של בורות מים, חלקם פעילים ומחזיקים מים (זהירות רק לא ליפול), מספר בתי בד, שרידי מבנים ושני סרקופגים (ארונות קבורה עשויים אבן) גדולים ומרשימים במיוחד. הסרקופגים מכוסים עיטורים. המכסים שלהם מוטלים בצד והדופן של אחד מהם נופצה על ידי שודדי קברים.
"המקום נקרא בעבר ח'רבת אלע'גלה", מספר דני, "גרן עבר בסביבה, אבל חבר'ה מקומיים ייעצו לו לדלג על הנקודה הזאת ולא לחקור אותה כי מדובר בחורבה לא מעניינת. למרות שהוא היה יסודי, גרן הקשיב להם ולמעשה פספס תגלית חשובה".

חוזרים לרכב, יורדים בירידה הקטנה ליד האלון ופונים שמאלה. ב-1.9 ק"מ במזלג בוחרים בזרוע השמאלית – כיוון מזרח בירידה. ב-2.9 ק"מ מגיעים למחסום בקר ולכביש פנימי בין שדות. על גבי הכביש פונים ימינה, מערבה. ב-3.4 ק"מ ממשיכים ישר. ב-4.1 ק"מ, במזלג (מתקן שאיבה "זרעית 2") פונים ימינה. הכביש הצר מתעקל צפונה ומערבה וב-4.8 ק"מ מגיעים לכביש 8992, מאפסים את מד המרחק ופונים שמאלה, מערבה. ב-1.4 ק"מ, בכיכר, ממשיכים ישר, הלאה עם הכביש הראשי ודרך השער. ב-2.0 ק"מ ימינה, לפי השילוט "שלומי, סאסא". ב-3.0 ק"מ ימינה לכיוון שלומי (למעשה עקפנו את מושב שומרה.
אנחנו אמורים להיות עכשיו ב-3.9 ק"מ לספירה, על גבי כביש הצפון. מימין הפניה לשומרה, משמאל הפניה לכנסייה של אקרית. זה היעד שלנו אלא שבקטע הכביש הזה יש פס הפרדה רצוף (קו לבן) ולכן עלינו להמשיך עוד כמה מאות מטרים ולבצע פניית פרסה חוקית ובטוחה ואז לחזור לכאן.
הכביש המכוסה בטון מטפס לכנסיית איקרית. הכפר איקרית נכבש על ידי צה"ל ב-1948. נאמר לתושבים שהם יוכלו לשוב לבתיהם כעבור שבועיים. השבועיים האלה כבר עברו, עברו גם שלושה בגצ"ים שהגישו התושבים (ואף אלה של הכפר הסמוך, בירעם) אולם התושבים לא חזרו לאזור.
מומלץ לבקר בכנסייה ולערוך תצפית ובהמשך לגלוש בחזרה בדרך התלולה הגולשת לכביש הצפון. מסלול הטיול מסתיים למעשה כאן. אפשר להמשיך ימינה על גבי כביש הצפון לעבר סאסא או שמאלה (אחרי פרסה מול כביש הגישה לשומרה) לעבר שלומי.

המלצות באזור

מסעדת הארזים, שלומי
04-9875244
עדנאן ובסאם פדלי ממושב יערה ("המושב המעורב היחידי בארץ") הם גששים לשעבר, פנסיונרים של צה"ל. בזמן מלחמת לבנון הראשונה ("מבצע של'ג) הכיר בסאם את נאשידה, לבנונית אסלית מהעיר צור. הם התחתנו והיא עברה לגור איתו ביערה. בשנת 1999 נפתחה המסעדה ביישוב שלומי. המטבח הוא לבנוני אותנטי. דוגמאות: מפרוש עגל – עגל מבושל על אורז, עם פיתה לבנונית, צנובר ושקדים (47 שקל), מדפונה – פרגית עם אורז ובשר (48 שקל), שיפודים (48 שקל). יש כמובן חומוס, סלט פטוש, טבולה, גרגיר הנחלים, סלט זעתר (10-15 שקל).

בית וקיט, קיבוץ לוחמי הגיטאות
04-9933271
בכניסה לקיבוץ לוחמי הגיטאות פונים מייד שמאלה, נוסעים לאורך אקוודוקט יפייפיה, פונים ימינה בדרך כורכר, חולפים על פני חוות סוסים קטנה ומגיעים לחדרי האירוח. יש חדרים לזוג ויש סוויטות למשפחות שלמות. בבוקר מוגשת ארוחת הבוקר המפורסמת – סלטים עם עשבי תיבול מקומיים, מבחר גבינות, מאפים, פירות, קינוחים ועוד.