מדבר יהודה והמרסבא

המדבר היפה בעולם
מדבר יהודה, מנבי מוסא אל מנזר מרסבא וג'בל מונטאר

אזור: צפון מדבר יהודה
דרגת קושי: לרכב שטח קשוח – קלה. לרכב כביש-שטח רך – בינונית-קשה
נקודת התחלה: תחנת דלק, מישור אדומים
נקודת סיום: תחנת דלק, מישור אדומים
אורך המסלול: כ-30 ק"מ
משך הנסיעה: 7-5 שעות
עונה מומלצת: כל השנה

זמן לא רב לפני מותו ביקש המשורר יהודה עמיחי מחברו, הסופר מאיר שלו, שהוא גם ג'יפאי מנוסה, לקחת אותו לטיול במדבר יהודה. אפשר להבין את עמיחי. אין כמו מדבר יהודה. המדבר הקטן ביותר בעולם הוא אולי גם המדבר היפה ביותר בעולם.

הטיול שלפניכם הוא הקלאסיקה של צפון מדבר יהודה. טיול מרתק וגדוש שעובר באתרי חובה: מסגד נבי מוסא, התצפית למנזר מרסבא והטיפוס לפסגת הר מונטאר. המסלול מתאים לכל רכב שטח קשוח, וגם לרבים מרכבי הכביש-שטח הרכים.

נוסעים בסביבות 12 ק"מ מנקודת ההתחלה על כביש מספר 1 לכיוון ים המלח (מזרחה) ומשם פונים ימינה לפי השילוט "לנבי מוסא" . אחרי זמן קצר נשקפות פתאום כיפות לבנות. זהו מסגד נבי מוסא.

עוברים את נבי מוסא ואחריו ממשיכים על הגשר מעל נחל אוג נקודה חביבה על ציידי שיטפונות. אחרי 24 ק"מ בערך יורדים מהכביש ימינה – אבל שימו לב אלה הן לא הוראות מסלול מדויקות! בלי מסלול ניווט מפורט אפשר בקלות להתבלבל ולרדת בנקודה הלא נכונה.

חוצים כשני ערוצי נחל ואחרי כמה קילומטרים הדרך נכנסת לערוץ ובהמשך מתחילה העליה אל מנזר המרסבא. הדרך לא קשה במיוחד אבל במזלג שמתגלה בהמשך כדאי לקחת את הזרוע הימנית הקלה יותר. את המרסבא ניתן לראות כבר אחרי כמה קילומטרים מתצפית אליה מגיעים בגיחת הלוך-חזור. התצפית נמצאת ממש מול המרסבא שהוא מקום יפיפה שלא נמאס לראותו גם אם מבקרים במקום פעמים רבות.

חוזרים מהתצפית ומנווטים את דרכנו אל מעלה מונטאר שהוא אתגר הנהיגה הרציני ביותר בטיול הזה. מי שמעדיף לוותר על האתגר של מעלה מונטאר, יכול לנהוג בדרך עפר שעוקפת אותו משמאל וכעבור 400 מטרים לפנות ימינה וימינה לעבר פסגת הר מונטאר שנשקפת ממול – בכיוון מזרח.

כשמגיעים לראש הר מונטארעוצרים ברחבה שלפני הפסגה עצמה ולא עולים עם הרכב ממש למעלה.
הר מונטאר (ג'בל מונטאר) הוא ההר הגבוה במדבר יהודה – גובהו 524 מטר מעל פני הים. מקובל לזהותו עם הר העזאזל – שממנו נהגו להשליך מדי שנה, ביום הכיפורים, שעיר לעזאזל כדי לכפר על עוונות עם ישראל.

במקום אפשר לראות שרידי ביצורים ממלחמת העולם הראשונה. כאן התמקמה מפקדה של דיוויזיית אנז"ק, שחייליה באו מאוסטרליה ומניו-זילנד ולחמו מול הצבא הטורקי. במקום יש גם שרידים קדומים הרבה יותר, ששייכים לכנסייה שנבנתה בהוראת הקיסרית הביזנטית אודוקיה (450 לספירה).

מהמונטאר אפשר לראות את יריחו וסביבותיה, ים המלח, הרי מואב, הכפרים שסביב בית לחם, ההרודיון (הר קטום בכיוון דרום-מערב), היישוב קידר (גגות אדומים בכיוון צפון-מערב), העיר מעלה אדומים וכמובן ירושלים על מגדליה וצריחיה.

מהר מונטאר ועד סוף המסלול מנווטים לפי המסלול בדרך מורכבת ומעניינת בה עוברים בזהירות בסוגים שונים של נתיבים בין סוללות עפר, ערוצים וקוי רכס. יש עליות וירידות תלולות ויש חלקים בהם חשוב לשמור על קור רוח ולא להבהל אלא להמשיך בקצב יציב וקבוע. הדרך יפיפיה ומגוונת.

מסגד נבי מוסא
כאן, על פי המסורת המוסלמית, קבור הנביא משה – נבי מוסא. לפי המסורת היהודית, משה לא זכה להיכנס לארץ המובטחת ומקום קבורתו, בעבר המזרחי של הירדן, לא ידוע. ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהוָה. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ל"ד, ד-ו).

מבנה המסגד נבנה בשנת 1269 על ידי הסולטאן הממלוכי בייברס. במשך השנים נוספו למסגד אגפים ומבנים שונים, כדי לשרת את עולי הרגל הרבים שפקדו את הקבר מדי שנה. מדי שנה, בד בבד עם חול המועד פסח, נחגג במקום חג נבי מוסא – זיארת נבי מוסא. בתקופת המנדט הבריטי (1948-1917) נשא החג אופי פוליטי אנטי-ציוני מובהק. מכאן יצאו תהלוכות אלימות לכיוון ירושלים. הנוהג הזה פסק אחרי קום המדינה.
מתחם הקבר משתרע כיום על שטח של כ-5,000 דונם. מחוץ לחומות המתחם יש בית קברות גדול, שבו נקברים עד היום בדואים מכל רחבי מדבר יהודה.
בחלק הצפוני של המבנה פועל מכון גמילה לנרקומנים מוסלמים. בחדרים משוכנים בין עשרה לחמישה עשר נרקומנים, בשלבים שונים של גמילה.

מנזר מר סבא
הנזיר סבאס הגיע לארץ לפני כ-1,500 שנה והחל להתנזר במערה שאיתר בצוק בדופן המערבית של נחל קדרון. השנים עברו וסביב סבאס, שהיה כנראה טיפוס כריזמטי, התקבצו ובאו נזירים נוספים. הם התיישבו במערות נוספות ובהדרגה נבנו במקום מבנים שונים ואף הוקם מנזר מרכזי. סבאס היה דמות מפתח בתנועת הנזירות במדבר יהודה. ב-94 שנות חייו הקים מנזרים רבים. מרסבא הוא החשוב ביניהם.
מרסבא הוא מנזר יווני-אורתודוקסי אדוק, מהבודדים שנשארו ושרדו. כיום יושבים במנזר מונה כ-20 נזירים. הוא אינו מחובר לאספקת מים, חשמל או לרשת הטלפונים. הנזירים אינם קוראים עיתונים ואין להם חשבון פייסבוק פעיל. המנזר מתקיים מתרומות.
סדר היום של הנזירים מתחיל באמצע הלילה. הם קמים בחצות (בחורף – בשתיים לפנות בוקר), מתפללים ארבע-חמש שעות ואז ניגשים לארוחת הבוקר: פרוסת עוגה או לחם וכוס קפה. אחר-כך הם מתפזרים לעבודות תחזוקה וניקיון ברחבי המנזר. ב-10:30 הם מתכנסים לארוחת צהריים, שהיא למעשה הארוחה היחידה ביום. התפריט מורכב מלחם, אורז, ירקות מבושלים, מים ומעט יין. בחגים ובימי ראשון מוגשת גם ארוחת ערב קלה ולתפריט מתווספת פרוסת דג.
"לשטח המנזר אסור להכניס נשים, בשר ותפוחים. נשים – כדי שהנזירים לא יצטרכו לעמוד בפיתוי; בשר – כי הוא מגביר את ההורמונים ועמם את התאווה; תפוחים – כי על פי המסורת עבד סבאס הקדוש ביום צום בגן המנזר, ותפוח בשל שקרץ לו מעל לאחד העצים כמעט פיתה אותו לשבור את צומו. באותו יום הוא החליט שלא יהיו עוד תפוחים מפתים במנזרו. עבור הנשים הצלייניות שבאות למנזר הוקם בסמוך לו מגדל מיוחד. בימים עברו יכלו הנשים להתאכסן במגדל, אך כיום הן יכולות רק להשקיף על המנזר מגג המגדל" (מקור: "מסע אחר", מאמר מאת דנצ'ו ארנון).