טויוטה טקומה – מבחן שטח

https://www.youtube.com/watch?v=WsFnZTHZtFM

צילום ועריכת סרטון: יאיר קוה – צב הפקות

מלפנים סמל של טויוטה, יצרן יפני כמובן. אבל טקומה, כעת בדור השלישי שלו, הוא טנדר אמריקאי שמיוצר בארצות הברית ונמכר לאמריקאים (וגם קצת לדרום אמריקאים). יש לה הילה של טנדר מפלצת, או לפחות טנדר גדול משמעותית מהיילקס. אבל כשמעמידים טקומה לצד היילקס רואים שההבדל בגודל הוא לא כזה גדול. טקומה, שמיוצרת בארצות הברית, משתרעת לאורך של 539 ס"מ – 6 ס"מ יותר מהיילקס שמיוצר בתאילנד. ברוחב יש לה 189 ס"מ – 4.5 ס"מ בסך הכל יותר מהיילקס.

ההבדל הוא בפוזה. היילקס, המוכר והידוע במחוזותינו, נתפס כרכב עבודה, אמנם רכב עבודה נחשב ומוערך אבל עדיין רכב עבודה. ואילו טקומה, הנדיר יחסית נמכר בטפטופים ביבוא מקביל / אישי ונתפס כטנדר פינוקים אמריקאי. כניסה לקבינה מוכיחה שיש דברים בגו. היילקס נוקשה, כמעט ספרטני, אפילו בדור החדש שלו. ואילו טקומה, באופן יחסי, נותן תחושה של "פרייבט", עשירה ומפנקת יותר.

המבנה של שני הטנדרים זהה – שלדת סולם עם סרן חי מאחור וקפיצי סליל מלפנים. אלא שטקומה, בוודאי בגרסה אותה בחנו – TRD ומצוידת עם חבילת שטח כולל בולמי בילשטיין והגבהה של 1.5 אינץ' – נותן תוצאה נוחה יותר מזו של היילקס. נוחה יותר במובן שהוא פחות נוקשה ומכאיב. אבל אם תשוו אותו ללנדקרוזר, תגלו שטקומה, נוטה להתנדנד על הקפיצים-בולמים. כלומר הוא מרוכך אבל לא מרוסן מספיק.

 

כינוי החיבה הוא "טאקו". האמריקאים חולים על טקומה. תפתחו פינטרסט ותראו שלל טאקומות בשלל צבעים, גלגלים גדולים, שיפורים ותוספות בלי סוף. למשל כאן.
בשנת 2021 נמכרו רבע מיליון טאקומות בארצות הברית. באי הוואי זהו הרכב הנמכר ביותר כבר 15 שנה ברצף. אבל אנחנו בבן שמן, מעלות הנגמ"שים. דבר ראשון מקיזים אוויר מהצמיגים. צמיגי שטח MT, לא יתפקדו יפה אם לא נוריד מסיבית לחץ ניפוח (17 psi).
משלבים ל-LOW, מתחילים לטפס ומגלים את הדברים הבאים:
הוא גבוה מספיק. זווית הגישה טובה מאוד. הנטישה, כצפוי בטנדר, פחות – אבל זה לא פגע בזרימה. מה שכן פגע בזרימה זו בקרת המשיכה שלא עובדת יפה. היא לא מייצרת "נשיכה" ואחיזה חד-משמעית. וזה בניגוד מוחלט ללנדקרוזר, שם זה עובד הרבה יותר יעיל. ולמעשה גם בהיילקס, התוצאה יעילה יותר. אז בטקומה, אין ברירה, צריך לעבוד עם הנעילה האחורית. מדוב בנעילה חשמלית, בדיוק כמו בהיילקס ובלנדקרוזרם החדשים.
התחושה שמתקבלת בקבינה היא של רכב גבוה וחסון, שיכול לעבור הכל. וגם אם זה לא נכון, לתחושה הזאת יש הרבה משמעות וערך.

טקומה מצויד, כמו בגרסאות המפוארות של לנדקרוזר, בבורר מצבי שטח. הבורר משפיע על תגובת המצערת ותכנית העברת ההילוכים בתיבה. מצב סלעים ייתן את התוצאה הטובה ביותר לשטח טכני.
פיצ'ר נוסף הוא בקרת זחילה. בעזרת אותו בורר אתם בוחרים את המהירות הרצויה, 1-5 קמ"ש. והרכב נצמד למהירות הזאת, בין אם הוא צריך "לתת גז" בעליה או דווקא לבלום במורד. בקיצור קרוז קונטרל לשטח. פגשנו את זה כבר בלנדקרוזר סהרה ושם זה עבד נהדר. פה למרבה הצער הרבה פחות – ברגע שהרכב הגיע לעליה תלולה, הוא פשוט נעמד במקום וסירב לטפס (למרות שהיינו ב-LOW).

המנוע של טקומה, שישה צילנדרים, בנזין, 278 כ"ס, הוא פשוט מנוע בריא. בנזין לעומת דיזל זה הבדל של שמיים וארץ. שלא תהיה טעות – השמיים זה הבנזין. המנוע הזה עבה, 3.5 ליטרים, וחזק ופשוט מעלה חיוך על הפנים בכל פעם שלוחצים, רצוי חזק, על הדוושה הימנית. יש משהו ברוטלי אמריקאי בטנדר הזה ואפשר בקלות לאהוב את זה.
לסיכום. טקומה יכול להחליף היילקס. הנוכחות שלו חזקה יותר, הוא מאובזר יותר – אבל יקר יותר. ואיך הוא בהשוואה ללנדקרוזר? ההשוואה הזאת מופרכת מיסודה. לא משווים טנדר ל-SUV. ובכל זאת יש אנשים שעשויים להתלבט בין השניים. לאותם אנשים אומר שטקומה, עם כל הכבוד, הוא עדיין טנדר ולא יציע את אותה רמה של נוחות של רכב שטח עם ארבעה קפיצי סליל.
טקומה, שורה תחתונה: מצוין בשטח, מרשים וכוחני. טנדר בטעם אמריקאי. 

>> רוצים להגיב ולשמוע מה יש לאחרים לומר על הרכב הזה?
כנסו לקהילה שלנו בפייסבוק – כאן