טיול בנחל חרמון

אזור: גליל עליון
אורך: כמה שרוצים
דרגת קושי: קלה, משפחתית
עונה מומלצת: קיץ
מגבלת שטחי אש: אין

חם עכשיו והיום ארוך. לצעוד ברגל אי אפשר. להסתגר בצימר עם המזגן והטלוויזיה כבר נמאס. הילדים כבר רעבים לאקשן. ארוחת בוקר ארוכה וכולם במכונית. היעד: נחל בניאס תחתון.
מתחילים בצומת גומא – המפגש בין כביש מס' 90 לכביש מס' 977. בגומא מאפסים את מד המרחק ופונים מזרחה על כביש 977. לאורך הכביש שדרות של אקליפטוסים תמירים, שנשתלו כדי להסתיר את הנוסעים מאש הכוחות הסוריים.
כעבור 2.0 קילומטרים פונים שמאלה, צפונה, אל כביש 9778 ולפי השלט "כפר בלום". ב-3.5 ק"מ חולפים על פני הכניסה לכפר בלום. ב-5.2 ק"מ מגיעים לצומת T, מפגש עם כביש מספר 9779, שמגיע מכיוון קרית שמונה. פונים ימינה לדרום-מזרח. ב-5.9 ק"מ
עוברים את גשר יוסף שמעל הירדן. מיד אחריו חולפים על פני הכניסה לשדה נחמיה. עוד קילומטר אחד ונכנסים לכוננות שיא.

ב-7.5 ק"מ, ממש לפני גשרון קטן ושדירה, צריך לפנות שמאלה, צפונה, לדרך עפר כבושה היטב. אחרי הפנייה פוגשים את השלט "שביל אופניים והולכי רגל נחל חרמון בניאס 2.8 ק"מ". מאפסים את מד המרחק ודוהרים בעפר הכבוש. ב-1.5 ק"מ, שמאלה, צפון-מערב, לפי אותו שלט. ב-2.1 ק"מ צומת T ושוב שמאלה, וב-2.2 ק"מ ימינה אל חניון האקליפטוסים. זהו. פורקים ילדים, אבובים, מזרני ים וכל מה שעוזר לצוף, ויורדים אל הנחל.

נחל חרמון הוא אחד משלושת יובליו הראשיים של הירדן. הוא מפורסם יותר בשם הערבי בניאס (ההיגוי הערבי של השם היווני פניאס). לפני כחצי שנה נפתח כאן שביל חדש, שמתאים להולכי רגל ועוד יותר מכך לרוכבי אופניים. השביל רץ לאורך הנחל מחניון האקליפטוסים לכיוון צפון או דרום. צפון – עד המפגש עם כביש 918. דרום – עד ההשתלבות עם טיילת הירדן. הקטע הצפוני פראי יותר באופי ובעצים, אבל גם הדרומי יפה ומומלץ. והכי כדאי, בוודאי ביום כזה חם, להיכנס למים. לאו דווקא בחברת כולם מיד מול החניון, אלא הלאה במעלה או במורד הזרם. אנחנו, למשל, נדדנו צפונה 500 מטר, אולי פחות. שביל דק יורד למים, חוף פרטי על שפת הנחל.
הגדולים מצאו חבל טרזן והתחילו בזינוקים. הקטנים השתכשכו בזרם – לא חזק ולא סוחף בקיץ. ברקע חורשה צפופה. השליטים הם עצי דולב ענקיים, עם עלים בצורת דגל קנדה, וביניהם עצי ערבה מחודדת. ער אציל, אשחר רחב עלים ועוד. אפשר גם לראות הרבה שרכים חובבי מים.

אחר כך יצאנו להפלגה על גבי מזרון ים גדול. המבוגרים משיטים, הילדים שטים. צריך לשים לב. הקרקעית זרועה סלעים גדולים. העומק משתנה בפתאומיות. פעם המים מגיעים עד החזה ופעם חייבים לשחות. אפשר להמשיך כך דרומה עד המפגש של הבניאס עם הדן. המים קרים מאוד ובשניות הראשונות זה עלול לכאוב. אבל תיכף מתרגלים ואם בחוץ השמש מלהטת אז זה נפלא. הילדים כבר לא משתעממים, שוכחים את הגעגועים למחשב ולטלוויזיה, ואת כולם תוקף רעב גדול לסעודת פיקניק ענקית. החזרה מחניון האקליפטוסים לכביש נעשית בדיוק באותה דרך, רק הפוך כמובן. אין שילוט אבל קשה מאוד לנסוע לאיבוד.