19. בית שאן

אוֹרי דביר: "אם יישאר בידכם הפנאי לאחר סיור מרתק בשרידים המדהימים בבית שאן – בתיאטרון הרומי, ברחוב העמודים, בבית המרחץ בפורום ועל התל- אפשר לסיים בסיור על הטיילת בשכונה המזרחית של העיר. בשעות אחר צהריים כל כך יפה שם שתרצו לגור שם".

טיול לגן הלאומי בית שאן / מתוך אתר רשות הטבע והגנים

דרגת קושי: קל, למשפחות. מתאים גם לנכים
משך הסיור: שעתיים עד ארבע שעות
לא לוותר: תצפית על העיר הרומית ממרומי התל המקראי

שעות פתיחה:
אפריל – אוגוסט מיום א' – ה' 19:00 – 08:00
אוקטובר – מרץ 08:00-16:00
בימי ו' 8:00 – 16:00, שבת 08:00-17:00
04-6587189 :טלפון
04-6581899 :פקס
כניסת כלבים: הכניסה לכלבים אסורה
מבקר מוגבל שייגש למשרדי האתר, יוכל לקבל רכב מיוחד, ללא תוספת מחיר, ולנוע באמצעותו בכל רחבי האתר נגישות נכים

כיצד להגיע:
הגן הלאומי נמצא בתוך העיר בית שאן, בכניסות לעיר שלטי הכוונה אל האתר
קו 412 מירושלים לעפולה לפרטים מודיעין אגד

יישובה של בית שאן החל באלף החמישי לפני הספירה על התל המתנשא מדרום לנחל חרוד, בלב אזור פורה ושופע מים ובצומת של דרכים ראשיות.

בתקופה הכנענית המאוחרת (המאות 12-16 לפה"ס), נקבע בתל מושבו של השלטון המצרי בארץ.

על פי הנאמר במקרא שבטי ישראל לא הצליחו לכבוש את בית שאן הכנענית. לאחר הקרב בגלבוע תלו הפלישתים את גופות המלך שאול ובניו על חומת העיר.

דוד כבש את בית שאן יחד עם מגידו ותענ"ך, ובימי שלמה נכללה העיר במחוז המינהלי של העמקים. המקום חרב בשנת 732 לפה"ס, עם כיבוש צפון הארץ בידי תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור.

העיר יושבה מחדש בימיו של אלכסנדר מוקדון, במחצית השניה של המאה הרביעית לפנה"ס. המתיישבים החדשים יסדו במקום פוליס (עיר מדינה) ובמהלך השנים בנו בה את כל המאפיינים של התרבות העירונית ההלניסטית במזרח: רחובות מעוטרים בעמודים, מקדשים, תיאטראות, שווקים, בתי מרחץ ומזרקות מים.

בשנת 107 לפני סה"נ כבשו החשמונאים את סקיתופוליס. תושבי העיר, שהועמדו בפני הברירה להתגייר או לעזוב את העיר, בחרו לצאת לגלות. היהודים שהתיישבו בעיר מחדש החזירו לה את השם בית שאן. העיר שבה לידי הנוכרים לאחר הכיבוש הרומי בשנת 63 לפה"ס. היא נכללה בין ערי הדקפוליס והייתה העיר החשובה בצפון הארץ.

בעת המרד נגד הרומאים, בשנת 66 לספירה, נרצחו היהודים תושבי העיר בידי שכניהם. הרומאים החזירו את העיר לידי תושביה הקודמים ושמה שונה שוב לסקיתופוליס. בימי הקיסר הדריאנוס (117-138 לספה"נ) התפתחה העיר מאוד, ולשיא פריחתה הגיעה לאחר מרד בר כוכבא, בימי שלטונם של הקיסרים אנטוניוס פיוס (138-161 לספה"נ) ומרקוס אורליוס (161-180 לספה"נ). בתקופה הרומית ישבו בה אזרחים פגאנים ולצידם יהודים ושומרונים. העיר פרחה והתרחבה והוקמו בה מבני ציבור ושלטון מפוארים, שצוינו בכתובות ועוטרו בפסלים.

לאחר הכרזת הנצרות כדת הרשמית של האימפריה, במאה הרביעית לספה"נ, השתנו סגנון החיים והארכיטקטורה בעיר. האמפיתאטרון, זירת קרבות אכזריים בין גלדיאטורים וחיות טרף, נזנח. לעומת זאת המשיכו לפעול התיאטרון, בית המרחץ והמזרקות. למרות שבבית שאן נבנו אז כנסיות, מרכז העיר שמר על אופי פגני, החלפת המקדשים הפגניים והבסיליקות בכנסיות נעשתה באיטיות.

בשנת 409 לספה"נ חילק הקיסר תיאודוסיוס את ארץ ישראל לשלושה מחוזות. בית שאן הפכה לבירת המחוז השני – פלסטינה סקונדה – מחוז שכלל את עמקי הגליל ואת עבר הירדן המזרחי בתקופה הזו, שטחה של העיר עמד על 1,300 דונם ואוכלוסייתה הגיעה למספר שיא של 40-50 אלף תושבים. העיר הפורחת התפרסמה במיוחד בתעשיית הפשתן שלה.