נחל פיראן נחל תלכיד – טיול ברגל בבקעת הירדן

• אזור: צפון הבקעה
• אורך: כ-3 ק"מ
• משך: 3-4 שעות
• מפות: בקעת הירדן ומזרח השומרון, מפה מס` 5-6 בסדרת מפות טיולים וסימון שבילים
• דרגת קושי: בינונית, לילדים מגיל 8
• עונה מומלצת: כל השנה (בחורף ובעונות מעבר: סכנת שיטפונות)
• מגבלת שטחי אש: רשמית האזור מוגדר שטח אש ופתוח למטיילים רק בסופי שבוע ובחגים. מעשית אפשר לתאם טיול גם באמצע שבוע דרך פיקוד מרכז, טל` 5305511- 02

חם בבקעה, העשב כבר חום וצהוב, אבל המים האלה קרירים, קרירים ועמוקים (גם אם קצת דלוחים). את הילדים צריך לשאת על הכתפיים או לשגר אותם לשחייה קצרה לאורך הגב. חוויית גבים, מעוק, סלעים עצומים ונוף מחכה במסלול נחל פיראן – נחל תלכיד בצפון בקעת הירדן. המסלול אתגרי ולא מתאים לילדים בני פחות משמונה שנים.
נקודת ההתחלה היא כביש 90, כביש הבקעה, הכניסה לשדמות מחולה. משם נוהגים דרומה וכעבור 2.5 ק"מ חולפים על פני ברוש הבקעה – פעם היאחזות נחל, כיום אכסניה וחוות סוסים. מאפסים את מד המרחק וממשיכים דרומה על כביש 90. כעבור 4.4 ק"מ יורדים מהכביש שמאלה, מזרחה וחונים לצד אנדרטת שיבלי, לזכר מוחמד שיבלי, גשש שנהרג בהיתקלות עם מחבלים בבקעה ב-1991. עכשיו טקס קרם הגנה, כובעים, מים וכו' ולדרך
חוצים את הכביש וצועדים לפי סימון שבילים אדום (5222 במפה), שמוליך אל תוך נחל פיראן – נחל העכברים בערבית – כמו ואדי פייראן במערב סיני, שבו עולה הדרך לעבר מנזר סנטה-כתרינה,
אשר נקרא כך בשל הנזירים המתבודדים שחצבו בקירותיו מערות מגורים ואלה נראו בעיני הבדווים כמאורות עכברים. השם העברי הוא נחל חֶמְדַת, כשם היישוב שממנו הוא יורד. חוקר ארץ ישראל, יהודה זיו, מעיר: לבד מן התרגום המקובל לשמו הערבי, "נחל העכברים", אפשר שמשמעות השם אחרת בכלל: בקירות הוואדי נראים מדי פעם מחשופי סלע אדמדמים, כעין כוויות אש, ומכאן כינויו "ואדי פְרָאן" – בערבית המדוברת הוגים כך את השם "אַפְרָאן" – שמשמעותו "תנורים" (ריבויו של "פֻרְן"="תנור", שנתגלגל לערבית מן הלטינית FURNACE…).

בסתיו ובאביב יש כאן פריחה של נרקיסים, צבעונים, אירוס הגלבוע, אירוס שחום ותורמוס ההרים. אבל בראשית הקיץ אפשר לפגוש רק בעמודי הפריחה הגבוהים והוורודים של החוטמית הזיפנית. אחרי 800 מ' של הליכה לא קשה במעלה הנחל עוזבים את הסימון האדום ועוברים לזרועות הירוק (מס' 5221), כלומר פונים ימינה, צפונה.
הטיפוס נמשך וביתר שאת. השביל מוביל לאוכף וכעבור 500 מ' נוספים של הליכה שוברים ימינה לתוך ערוץ נחל תלכיד – סימון כחול (5220). מקור השם של הנחל בסלעי התלכיד (קונגלומרט) המצויים בחלקו העילי. בערבית קוראים לו ואדי קועוד עידה. הולכים עוד 100 מ' ומצד שמאל פתח הצלה – מערה גדולה ומוצלת. סיבוב שני של קרם הגנה, פירות וחוזרים לערוץ, שהולך ומסתבך. הסלעים גדולים וחלקלקים משיטפונות עבר. בכמה מקומות הותקנו לעזרת המטיילים יתדות מתכת. בדרך שני גבים עיקריים. את הראשון, בעזרת לוליינות ברמה גבוהה, אפשר לעבור בלי להירטב. בשני כבר אין ברירה. אז כדאי אולי להתפשט, להרטיב כמה שפחות בגדים. או שלא.

הגב מוצל ועמוק. בתחילת החודש נמדד שם עומק של יותר ממטר וחצי. בקיץ המים מתאדים, אבל הנוף היפה נשאר. אפשר לטייל גם בקיץ – עומס החום לא קטלני מכיוון שהלחות נמוכה. ההליכה בתוך הערוץ הצר נמשכת רק חצי קילומטר אבל דורשת את הזמן שלה, במיוחד אם יש מנגד מטיילים אחרים. ב-1.8 ק"מ למניין ההליכה מגיחים מהערוץ לדרך רחבה. ב-2.2 ק"מ חוברים שוב לכביש. משמאל יש חניון עם סככה קטנה. אפשר להמתין בחצי צל עד שהנהג ירוץ (500 מ', דרומה) להביא את המכונית.

האגם הנעלם 

בריכה סודית, מוקפת סוף, בצפון הבקעה. אפשר לשחות שחייה של ממש ויש גם רפסודה שמישהו השאיר להנאת הקהל. יש רק בעיה אחת: הוא נמצא ממש על הגבול. לתושבי האזור זה לא פוגם בפסטרוליה, למבקרים מבחוץ עלול גם עלול.

איך מגיעים? מאפסים את מד המרחק מול הכניסה לשדמות מחולה. נוהגים צפונה על כביש 90 וכעבור 900 מ' פונים ימינה לדרך עפר. שלט צבאי מכריז "הלול". מאפסים שוב. אחרי 400 מ' מתחברים לכביש המערכת וממשיכים לכיוון צפון מזרח. ב-2.95 ק"מ פונים שמאלה, מערבה, לדרך עפר – הפנייה היא ממש לפני הריכוז הגדול של הקנה. ממשיכים בדרך העפר וב-3.3 ק"מ, בצומת, פונים ימינה. נוהגים עוד 100 מ' ופוגשים מימין בבריכה המפתיעה. גם רמת הניקיון גבוהה, בזכות חבר'ה מקומיים ואכפתיים. צריך רק להיזהר בהדלקת אש – המקום הזה מועד לשריפות.