חיות בר בסכנה

50-40 מלכודות בחודש. זה הממוצע אותו מאתרים אנשי הפיקוח והאכיפה של רשות הטבע והגנים. אבל בחודש האחרון התגלו למעלה מ-300 מלכודות. ההערכה היא שבכל זמן נתון מונחות בשטחים החקלאיים ברחבי הארץ כ- 15,000 מלכודות קטלניות לחיות בר, בסמוך לאזורים בהם מועסקים עובדים זרים מתאילנד.
מדובר במלכודות מסוגים שונים: מלכודות חנק הנכרכות סביב צוואר החיה אשר ניסיונותיה להשתחרר מביאים להידוק הלולאה ולחנק בייסורים. או מלכודת רגל המורכבת משתי קשתות ברזל המתוחות בקפיץ חזק ובעת נגיעת החיה בנצרת המלכודת היא ננעלת על רגלה. המלכודת קשורה בחבל לעץ או לסלע כך שהחיה נותרת במקום פצועה ומדממת. הציידים התאילנדים לוכדים הכל: מחרדונים, דרך גיריות, תנים, צבאים, זאבים וכלה בחזירי בר. "אוכלוסיית הדורבנים באזור המושבים סביב בית גוברין סובלת ממצוקה קשה. מספרים של חרדוני הצב באזור הערבה ירד בצורה משמעותית", אומר מתי קורוניו, מנהל אגף פיקוח ואכיפה ברשות הטבע והגנים, "אנחנו נלחמים בתופעה, מפעילים שלושה פקחים ייעודים שמסיירים בכל הארץ, מפיקים חומר הדרכה, נעזרים במתורגמנים, אבל לצערי התופעה רק הולכת וגדלה".
מדוע הם צדים? "יש פועלים שמעדיפים לשים חרדון על המחבת מאשר להוציא 10 שקלים לקניית תרנגולת בסופרמרקט", אומר קורוניו, "אבל הבעיה היא בדרך כלל לא מצב כלכלי אלא מנטליות. יש כאן הבדלי תפיסה. מבחינתם הציד הוא תחביב לגיטימי לשעות הפנאי".
עובד זר שנתפס מבצע ציד לא חוקי של חיית בר אמור להיות מגורש מהארץ. כך בתיאוריה. בפועל, אומר קורוניו, לך תסביר לפקיד במשרד הפנים שצפרדע זה חיית בר. התאילנדים מגישים ערעורים לבתי המשפט ובתי המשפט מגלים סלחנות לתופעה. מאז שנת 2001 גורשו מהארץ עקב ציד לא חוקי כ-4-5 פועלים בממוצע בשנה. להערכת קורוניו כ-10 אחוזים מהפועלים התאילנדים בישראל הם ציידים פעילים, כלומר כ-2,700 איש. כל צייד מניח בממוצע חמש מלכודות. המשמעות היא קרוב ל-15 אלף מלכודות ציד שקטות ואכזריות.