העגורים באגמון החולה

עשרות אלפי הציפורים, ממאות מינים שונים, חונות בעמק החולה ונהנות מגרעיני התירס שמפזרת בשבילן קק"ל

08.12.13

אחרי עשור של עבודות שיקום וכ-100 מיליון שקל התחדשה נדידת הציפורים דרך עמק החולה: עשרות אלפי הציפורים, ממאות מינים שונים, חונות בעמק ונהנות מגרעיני התירס שמפזרת בשבילן קק"ל. עכשיו נפתח שירות הסעות למבקרים מסביב לאגם יותר מ-500 מיליון ציפורים נודדות בכל שנה דרך ישראל. זה לא מפני שאנחנו כאלה מסבירי פנים לתיירים, אלא מפני שישראל היא מסדרון צר בין ים (התיכון) למדבר (מדינות ערב). תחנת החניה והתדלוק המועדפת על רבות מהציפורים היתה עד תחילת שנות ה-50 עמק החולה. לרשותן עמדו בצות, סבך צמחים להסתתרות, שפע מזון ומזג אוויר נוח. אלא שאז קמה מדינת ישראל והחולה יובשה.

אבל אדמת הכבול, שריפדה את קרקעית הבריכות, לא התאימה לחקלאות. לעומת זאת היא התאימה מאוד לנברנים מזיקים ולשריפות. הכבול הפריך נישא בקלות ברוח המזרחית, השרקייה, יצר ענני אבק וגרם לשקיעה של העמק כולו – בכמה מקומות נמדדה שקיעה של יותר מ-3 מטרים. הצרות לא נגמרו כאן: בעקבות הייבוש זרמו לכנרת מים מזוהמים בתרכובות חנקניות וזרחניות. וכמובן נכחדו עשרות מינים של צמחים ובעלי חיים ששיגשגו בעמק, ללא שום הפרעה מלאכותית, במשך אלפי שנים.

אגמון החולה

בתחילת שנות ה-90 הבינו אנשי קק"ל, מינהל מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות שאולי בכל זאת יש היגיון בטבע, והחלו פעולות השיקום. בשטח המועד ביותר לפורענות של אדמות הכבול הוצפו מחדש 1,000 דונם. במקום נוצר אגם קטן, שקיבל את השם "אגמון החולה". סמוך לאגמון, לרוחב כל העמק, נחפרה תעלה בעומק 6 מטרים, וחומת פלסטיק הוכנסה אליה כדי למנוע זרימת חנקות לכנרת. החקלאים באזור קנו, בסבסוד של 70%, קוונועים – צינורות השקיה עצומים שמתקדמים על גלגלים, משקים את אדמת הכבול וכך מונעים שריפות ואבק. במקביל חקרו ומצאו גידולים חקלאיים שסובלים כבול: בוטנים, תירס, חמצה, תפוחי אדמה ובטטות.
 
אחרי כמעט 10 שנים ו-100 מיליון שקל התחדשה גם תיירות הציפורים, ובראשן העגורים. שם המין הוא "עגור אפור". זהו עוף מים גדול (גובה ממוצע 114 ס"מ, מוטת כנפיים 222-180 ס"מ), רגליו ארוכות וצווארו ארוך ודק, וצבעו כחול-אפור בהיר. העגורים, יצורים מונוגמיים הנאמנים זה לזה לכל אורך החיים, דוגרים בקיץ באזור צפון-מערב רוסיה, על גבול פינלנד, ונודדים בסתיו בדרך לבילוי חורף בסודאן. הם טסים במבנה חץ בגובה של 4 קילומטרים ומסוגלים לעוף מאות קילומטרים ללא עצירה.

עד לשיקום החולה עצרו בעמק רק כ-200 עגורים בשנה. בשנה שעברה נרשם שיא של 32 אלף עגורים. מלבד עגורים חזרו לבקר בעמק עוד 390 מיני ציפורים, יותר מסך כל המינים שנצפו בגרמניה כולה (350). יש בהם מיני אנפות, חופמאים, ברווזים, דורסים, ציפורי שיר ועוד.

אגמון החולה, תחנת ביניים.

הצפרים שמחים כמובן. החקלאים פחות. להקה גדולה של שקנאים מסוגלת לחסל בריכת דגים שלמה. להקת עגורים (שאינם אוכלים דגים) יכולה לחסל שדה בוטנים. הבעיה הקשה מתעוררת בדצמבר, כשהחקלאים מתחילים לזרוע. הפתרון של קק"ל, מחורף 2000, הוא קייטרינג לעגורים: בכל יום מפוזרות באזור 3-2 טונות של גרעיני תירס. הבעיה היא שארוחות החינם האלה מפתות אלפי עגורים לבלות את החורף בישראל ולוותר על הטיסה המייגעת לאפריקה. אנשי קק"ל נקלעו לקונפליקט: אם לא יאכילו, ייפגעו החקלאים. אם יאכילו, יישארו המוני עגורים בישראל ולא יהיה די כסף להאכיל את כולם. הפתרון שננקט השנה הוא לדחות את ההאכלה עד כמה שאפשר בתקווה שרוב העגורים יתעופפו לאפריקה, ורק כשיישארו בין 5,000 ל-10,000 עגורים יחודשו הארוחות.

מדוע קק"ל מתאמצת כל כך לטפח את העגורים? זאב קדם, נציג הסברה ותקשורת במרחב צפון בקק"ל, מסביר: "המטרה שלנו היא לשמור על האינטרסים של החקלאים, אבל גם ליצור כאן תנאים ליצירת מרכז צפרות בינלאומי". בחודשים האחרונים הושלמה בנייתם של שלושה מצפורים סביב האגמון, נסללו דרכי גישה, ולפני שבוע נפתח שירות של הסעת מבקרים סביב האגם ומתן הסברים מקצועיים של מדריכי צפרות (15 שקל למבקר). מאז הוחל השירות אי אפשר לנהוג במכוניות אל אזור האגם. כניסה עצמאית מותרת רק ברגל או באופניים.

ההופעה החיה של העגורים מגיעה לשיאה בשבועות אלה, בשעות אחר הצהריים. אלפי עגורים נוחתים על המים בלהקות ומשוחחים ביניהם בקולות גרוניים עמוקים ורמים. המחזה עשוי לעורר התרגשות גם אצל מי שלא יודעים להבדיל בין דרור לעורב. אגב, לאגמון החולה חזרו גם הג'מוסים. שבעה ג'מוסים צעירים, שקק"ל שיחררה, כבר מתרוצצים בשטח.