נהיגת בוץ 4X4 - איך לנהוג בבוץ - שבילים – המאגר הישראלי למסלולי 4X4

נהיגת בוץ 4X4 – איך לנהוג בבוץ

תענוג גדול שבשניה אחת עלול להפוך לסיוט. איך לנהוג נכון בבוץ ואיך לצאת מזה בשלום. המדריך השלם






אתם יוצאים רק “לסיבוב קטן מאחורי הבית" ופתאום, לא עברו יותר מעשר דקות, מגלים שהאוטו היפה שלכם שקוע בבוץ עד האוזניים ועוד שניה מחשיך. אתם יוצאים מהרכב, הג'ינס החדשים כבר מלאים בבוץ, שלא לדבר על הנעליים. חוזרים לאוטו ומטנפים גם את המושב, נותנים "גז", מנסים להיחלץ בכוח, בצורה נואשת, הרכב שוקע יותר ויותר.
נהיגת בוץ היא תענוג גדול שיכול לפוך בשנייה לסיוט.

לנדרובר דיסקברי נהיגת בוץ

בוץ ולנדרובר דיסקברי. אין Second Chance

מה שצריך זה תכנון ותשומת לב.
הנה כמה כללים שיאפשרו לכם ליהנות כמו שצריך מנהיגת בוץ.


— לפני הבוץ —

צמיגים

אילו צמיגים נועל הרכב שלך? כשמדובר בנהיגת בוץ ההבדלים בין סוגי הצמיגים הם דרמטיים. צמיג HT (שבעים אחוז כביש) נאטם ומחליק כבר אחרי מטר שניים של בוץ רדוד. הורדה של אוויר תשפר מעט את האחיזה אבל בגלל הדפנות העדינות של הצמיג יש סכנה מוחשית לקרוע אותן ואף לקלף אותן מהחישוק. זה בטח לא נעים לגלות את זה בדיוק אמצע שלולית בוץ דשנה.

גם צמיג AT, מה שנקרא 50:50, נאטם די בקלות בבוץ. אם כי הוא מחזיק קצת יותר מחזיק מעמד ואפשר להוריד ממנו אוויר עם קצת פחות חשש מפני חתך בדופן.

בתנאי בוץ, הצמיגים היחידים שמספקים את הסחורה הם MT, צמיגי MUD TERRAIN או בקיצור "MUDIM". צמיגי שטח עם קוביות גדולות ורווחים יפים בין הקוביות. הם היחידים שיכולים איכשהו, ועד גבול מסוים, להיפטר מהבוץ ולא להפוך לעוגת שוקולד עגולה וחלקלקה.
צמיגי MT גם מאפשרים הורדה מסיבית של אוויר ועדיין הדופן שלהם עמידה יחסית בפני חתכים וקרעים.

תכנון

לא חכם לצאת להרפתקאת בוץ ברכב בודד. שניים לפחות ורצוי שאחד מהם יהיה חמוש בכננת. יש לוודא אמצעי חילוץ וגרירה: רצועות ושאקלים תקניים. רצוי גם שפאלות – לא חייבים מקסטראק אוסטרליים יקרים רצח, אפשר לאלתר שפאלות תוצרת בית מדפנות של ארגזי ירקות.
קחו אתכם: שני זוגות נעליים – מגפיים, שני זוגות גרביים וכן, שני זוגות מכנסיים. אתם תזדקקו להם. מה עוד? עיתונים וניילונים / שקיות זבל גדולות. צריך לפרוש אותם על המושבים ועל רצפת הרכב. זה יקטין הידבקות של בוץ בריפודים ובפלסטיקים בתוך הרכב.
לוודא שיודעים בדיוק היכן נמצאות נקודות העיגון – האוזניים של הגרירה. רצוי מאוד שתי אוזניים בכל צד של הרכב, שתיהן מרותכות היטב לשלדה. למה? כי זה יאפשר משיכה / הימשכות סימטרית בעזרת רצועת רסן קצרה. המלצה: חברו מראש שקאלים ורצועות. לא נעים לגשש עם היד באפילת הביצה אחרי המיקום המדויק של אוזני הגרירה.

לפני הכניסה לעיסה החומה הזאת חייבים להוריד לחץ ניפוח בצמיגים. נכון, יש כאלה שמצדדים בלחץ ניפוח גבוה וטוענים שכך הצמיג יעבור כך ביתר קלות דרך שכבת הבוץ ויגיע לקרקע לא בוצית. מהניסיון שלי זה תסריט נדיר ובדרך כלל מה שחסר לנו זה אחיזה וחיכוך. את אלה נשיג או נשפר בעזרת ניקוז מסיבי של אוויר מהצמיגים, שיצור שטח פנים גדול יותר של הצמיגים. כמה מסיבי? אם הצמיג כבישי אז לא כדאי לרדת מתחת ל-20 PSI. הם פשוט יקרעו או יתקלפו מהחישוק. אם מדובר בצמיגי AT ("חצי חצי") אפשר להוריד לסביבות 15 PSI ואם מדובר ב-MT (שטח שטח) אפשר לצלול ל-10-12 PSI.

רמות מנשה בחורף

חציית שלולית בוצית ברמות מנשה

איזהו גיבור

לא כל בוץ אפשר לעבור. תפעילו שיקול דעת והיגיון. אף פעם לא להסתער בצורה עיוורת ויהיה מה שיהיה. אם צריך לבדוק ברגל, תבדקו ברגל. לא להתפנק. ממילא כשהרכב ייתקע, אתם תרדו לבוץ.

דע את האויב

מה סוג הבוץ שניצב לפניך? יש אדמות כבדות חומות – שחורות שבולעות לתוכן את הרכב. אדמות שוקעניות רעות. הרכב עלול להיתפס בתוכן. האדמות האלה יוצרות התנגדות חזקה מאוד לתנועה ומעמיסות מאוד על המנוע ומכלולי ההנעה. שימו לב שהמנוע ותיבת ההילוכים לא מתחממים. איפה מוצאים אדמות כאלה? צפון הארץ, רמת הגולן, עמק יזרעאל.
טיפ: אם יש כמויות של מים על פני השטח, אתם פחות מועדים לשקיעה והיתקעות. בדרך כלל נכון יותר לנסוע דרך המים. עצם העובדה שיש שלוליות מעידה שהקרקעית למטה היא יציבה ואטומה יחסית. לעומת זאת, אדמה כבדה כהה ללא מים ניכרים לעין, צפויה ללכוד אתכם.
אדמות בהירות מתנהגות בדרך כלל אחרת מהכהות. אלה האדמות שאופייניות למדבר יהודה ולנגב. כשיורד עליהן גשם הן נוטות להיאטם. המים מחליק על פניהן. זו, אגב, אחת הסיבות להיווצרות שטפונות בדרום.
באדמות כאלה הסכנה של שקיעה לעומק הבוץ היא קטנה יותר. לעומת זאת, קל מאוד להחליק על גבי האדמות האלה. במצבן הרטוב והחלק קיבלו האדמות האלה את הכינוי "מרגרינה". נהיגה על "מרגרינה" מזכירה נהיגה על שלג קפוא – קרח.

נהיגת בוץ סוזוקי ויטארה

תיבת העברה

HIGH או LOW? תלוי. אם הבוץ חלקלק ולא טובעני, אם הוא "מרגרינה" – אפשר להישאר על HIGH. בוץ כהה כבד, לעומת זאת, מחייב LOW. בבוץ כזה אנחנו חייבים מומנט רציני שיאפשר לרכב להתגבר על ההתנגדות של הבוץ. יחד עם זאת שימו לב: לא נכון להשתמש בהילוך ראשון ולפעמים גם לא בשני. LOW ראשון מוציא לגלגלים מומנט גדול ולפעמים מומנט גדול מדי ביחס לאחיזה שעומדת לרשותנו. בבוץ, כמו בחול, עודף מומנט פירושו שאנחנו חופרים את עצמנו לתוך הביצה. ולכן כשאתם משלבים LOW השתמשו בהילוכים גבוהים – שלישי, רביעי, דרייב. כמובן שיכולים להיות יוצאי דופן – כלי רכב עם יחס העברה נמוך או גבוה במיוחד. מה שחשוב, שימו לב שהרכב מתקדם ולא חופר. שימו לב שאתם מנתקים את בקרת היציבות האלקטרונית (ESP). אם לא תנתקו אותה (ברוב כלי הרכב, במצב LOW היא מתנתקת אוטומטית) היא תתערב לכם בנהיגה ותבלום את המומנטום הכל כך חיוני בבוץ.

נעילות

נעילה מרכזית אורכית – בוודאי. בלעדיה, מספיק שצמיג אחד מכל הארבעה יאבד אחיזה כדי שניתקע או כדי שמערכת בקרת המשיכה תתחיל לעבוד שעות נוספות ומיותרות. חוץ מזה, שלחו את אדון דיפרנציאל מרכזי לנוח. ברגע שהוא נעול הוא הרי מפסיק לעבוד.
נעילה אחורית – כדאי אבל בזהירות. כדאי כי זה ישפר משמעותית את היכולת שלנו להתקדם – גם בסיטואציה בה רק אחד משני הגלגלים האחוריים אוחז בקרקע מוצקה וכל השלושה האחרים מפרפרים עצמם למוות. בזהירות – כי בהיעדר דיפרנציאל אחורי פעיל, עלול הרכב בקלות להיזרק לצדדים. מספיק שאחד משני הגלגלים האחוריים נהנה מאחיזה רבה יותר בהשוואה לחברו, והרכב שלכם ייזרק הצידה. שורה תחתונה: בבוץ עמוק מומלץ לנעול דיפרנציאל אחורי ולהיות מודעים למשמעויות.
נעילה קדמית? למי שיש וזה נדיר – כן, אבל רק כשנוסעים בקו ישר.

רווחים בשיירה

הרווח בין כלי הרכב בשיירה שמתקדמת בתנאי בוץ צריך להיות גדול פי שלושה מהרווח בתנאים יבשים. א. בגלל סכנת ההחלקה. ב. בגלל שאנחנו מאוד לא רוצים למצוא את עצמנו, שני כלי רכב, שקועים אחד ליד השני. הגעתם לחלקת בוץ רצינית? אחד עובר, שני ממתין, מוכן לחילוץ.

לאן אתה נוסע

כמו בחול, ואפילו עוד יותר מחול – המבט למרחק והתכנון קדימה הוא קריטי. לפני שמסתערים, חושבים. אם נתחיל בנהיגה ונעצור להתלבטות באמצע אגן בוץ, התוצאה תהיה אחת – שקיעה ארורה.
טיפ: בדרך כלל לא כדאי לרדת מדרך העפר. נכון שלפעמים זה מפתה ונדמה שמסביב, מהצד, יש פחות בוץ. בדרך כלל זו טעות. בדרך כלל הבוץ בצדדים הוא כלל עמוק וקטלני. שדות הם בכלל גיהינום וחוץ מזה אל תחרבו לחקלאים את העבודה.

 

נהיגת בוץ 4X4

חציית שלולית בוצית. צילום: איציק חולדאי

— בתוך הבוץ —

היוזמה שלכם

היוזמה צריכה להישאר בצד של הנהג. אנחנו נוהגים בבוץ ולא הבוץ נוהג בנו. נהג לא מיומן נכנס לבוץ, מתחיל להחליק, מגיב, מנסה לתקן, מצליח או מסתבך. נהג מיומן יודע לצפות מראש את התגובות של השטח והרכב, הוא לא מופתע, היוזמה נשארת כל הזמן בצד שלו.
התייחסו אל הנהיגה בבוץ כמו אל ריקוד. יש חלקים בריקוד הזה שהם עדינים מאוד, אווריריים, מרפרפים. ויש חלקים סוערים, אגרסיביים. השאיפה הבסיסית, כמו תמיד בנהיגת שטח, היא לנסוע לאט ועדין. נסיעה איטית ועדינה שומרת על הרכב וגם מאפשרת לנהג לחשוב ולהגיב. העניין הוא שנהיגה איטית לא תמיד תאפשר לנו לצלוח את הבוץ, בטח לא כשמדובר בבוץ כבד. הדרך היחידה להתגבר על בוץ כבד היא רגל כבדה על הדוושה הימנית, תנופה ומומנטום. רק כך אפשר לצלוח אגני בוץ רציניים וגם זה לא תמיד מספיק. מה לעשות, לא כולם מצוידים ברנגלר בנזין עם "MT 35.

 בוץ חלקלק – היגוי

בוץ כהה כבד פירושו שקיעות, חילוצים, כננות ולפעמים גם שבירות. בוץ חלקלק, להלן "מרגרינה", הוא משחק.
איך נוהגים דרך מרגרינה? דבר ראשון קחו בחשבון, שכל פעולה שלכם מוכפלת פי כמה. טעות קטנה במינון ה"גז" או בסיבוב ההגה, כזאת שבתוואי יבש הייתה נסלחת ואפילו לא מורגשת, תביא בתנאי בוץ חלקלק לסטייה רצינית מהנתיב הרצוי ואפילו לשקיעה.
התפעול של ההגה צריך להיות מינימלי. רוצים לפנות ימינה? הסיטו את ההגה חד וקצר (דגש על קצר) ימינה. התגובה של הרכב לא תמיד תהיה מיידית. המתינו בסבלנות. בסבלנות!

נהיגת בוץ נהיגת בוץ 

הטעות הנפוצה היא להפנות את ההגה, לצפות למענה מיידי, לא לקבל מענה מיידי, להוסיף עוד הפניית הגה ועוד ועוד. שימו לב: הפניה מוגזמת של ההגה יוצרת זווית החלקה חריפה – הרכב לא יכול להפנות כמו שאנחנו מצווים עליו. זה פשוט בלתי אפשרי בתנאים כאלה של חוסר אחיזה ולכן הוא מתחיל להחליק הצידה. ומי שבדרך כלל מחכה לנו בצד זה בוץ עמוק יותר, שדות טובעניים ותעלות.

בוץ חלקלק – תפעול מצערת

כמה "גז" לתת? גם כאן נכנס לפעולה חוק המינימום. כמה שפחות, יותר טוב. יותר מדי "גז" זה כמו יותר מדי הגה. הרכב לא יכול להעביר את הכוח לקרקע וההחלקה רק מתגברת.
טיפ: השתמשו במכות "גז" קטנות. כמו פמפומים. מה זה עושה? זה מייצר מומנטום של הרכב אבל בהפסקות. הגלגלים לא מספיקים להסתחרר יתר על המידה כי כעבור רגע אני מוריד את הרגל מהדוושה. מצד שני, הרכב לא נעצר לגמרי – כלומר המומנטום שלו לא נבלם לחלוטין – כי כעבור רגע אני חוזר לדוושה הימנית. שיטת הפמפום מתאימה רק לבוץ חלקלק ולא טובעני. היא דורשת רגישות והקשבה. היא דורשת אימון. עם הניסיון תדעו בדיוק כמה "גז" לתת ובאיזה מקצב.

בוץ עמוק – תפעול מצערת

כאן זה עובד בשיטת "על החיים ועל המוות". יש להסתער על הבוץ בכוח. אם לא מצליחים, חובה (חובה!) להפסיק מייד (אבל מייד!). כל ניסיון לתת "גז" יגרום לשקיעה עמוקה יותר ו/או לסטייה מהנתיב – בדרך כלל למקום פחות נוח לחילוץ. כמו בחול, עוד קצת "גז" והרכב שלכם יישב על הגחון. שני הטון לא יישבו על הגלגלים אלא על הבטן המבורזלת ויותר גרוע – על מגיני הגחון, אותן פלטות אלומיניום חלקות. למה זה גרוע? כי עלול להיווצר ואקום. הרכב נדבק לבוץ ורק אלוהים או טרקטור כבד יוציאו אותו משם.

חילוץ בוץ יונדאי סנטה פה

חילוץ בוץ. יונדאי סנטה פה


— חילוצים –

חילוץ עצמי

נסעתם לבד ונתקעתם בבוץ? מגיע לכם. ובכל זאת הנה כמה טיפים: יש לכם סיכוי להיחלץ בכוחות עצמכם אך ורק אם משקל הרכב עדיין מונח על הגלגלים. כלומר – תתפללו שיש רווח כלשהו בין הגחון של הרכב לבין הבוץ. אם אין רווח כזה, רק כננת ו/או הייליפט יוציאו אתכם.
אם המשקל של הרכב עדיין על הגלגלים יש לכם סיכוי. לעבודה: פינוי בוץ, הבאת קרשים, ענפים, אבנים, הורדה נוספת של לחץ אוויר. עכשיו לנהיגה: נסו לצאת עם המינימום האפשרי של "גז". לא הולך? הוסיפו מילימטר. הצמיגים מתחילים להסתחרר במקום? הפסיקו מיד.
שיטת הנדנדה: משלבים ל-D או ראשון ומתקדמים קצת. כמה קצת? בדיוק עד הנקודה בה הבוץ מתנגד לרכב והצמיגים מתחילים להסתחרר על המקום. ואז מייד לשלב ל-R ולנסוע לאחור, בדיוק על אותה נקודת התנגדות בצד ההפוך. ושוב ושוב. המעברים בין תנועה לפנים ולאחור צריכים להיות מהירים מאוד וחלקים. נסו לייצר נדנדה ולהרחיב כל הזמן את השטח הכבוש לפני ומאחורי הרכב. תגיע נקודה בה יהיה מספיק שטח כבוש כדי לייצר תנופה שתוציא אתכם לקרקע בטוחה.
חילוץ עצמי באמצעות הייליפט: להרים את הרכב, לתקוע אבנים/קרשים/ענפים מתחת לגלגלים ואז להוריד את הרכב. יש לעבוד לאט לאט, ביסודיות ובזהירות.

חילוץ עצמי בעזרת כננת: להתחבר לעץ או בולדר או מחרשה/בזנט נעוצים באדמה. עוד אופציה היא להתחבר לגלגל החלופי שתתקעו עמוק (עמוק!) באדמה. שימו לב לכל כללי הבטיחות שקשורים לעבודה עם כננת. שימרו מרחק, שימו משקל על מרכז כבל הכננת. החילוץ בבוץ יפעיל לחץ עצום על הכבל והוא עלול להיקרע, עדיף שלא יצליף הצידה בפראות אלא ינחת על האדמה בשקט.

חילוץ הדדי

הרכב המחלץ חייב להיות על קרקע לא בוצית או הכי פחות בוצית שאפשר. אחרת גם הוא ישקע. ולכן בדרך כלל צריך לחבר מספר רצועות אחת לשנייה (מכירים את שיטת העיתון?).
במשיכה עם רצועות עדיף לא להשתמש בתנופה. אם אין ברירה – ובבוץ, הרבה פעם אין ברירה – השתמשו בתנופה של מטר – מטר וחצי. יותר מזה ואתם עלולים לגרום נזק לאחד משני כלי הרכב או לשניהם.
בתנאי בוץ, עבודה עם כננת היא פתרון הרבה יותר יעיל בהשוואה למשיכה בעזרת רצועות. גם במקרה של כננת, חשוב שהרכב המחלץ יעמוד על קרקע בטוחה, אחרת גם הוא יגרר/ישקע לתוך הבוץ. לפעמים צריך לעגן אותו מאחור לרכב אחר או לעץ / סלע.

נהיגת בוץ

יצאתם בשלום?

הבוץ משמיע מנגינה עליזה כשהוא מתנפץ על הפלסטיקים של בתי הגלגלים. שימו לב: אל תחזרו לכביש לפני שהורדתם את רוב הבוץ. זה אולי "גבר גבר" להשאיר גושי בוץ על הכביש, אבל זה מסכן מכוניות אחרות.
אחרי החזרה לכביש, צפוי שההגה שלכם ירעד. לא להתרגש. זו תופעה צפויה, היות שגושי הבוץ שנדבקו לחישוקים הוציאו את הגלגלים מאיזון.
אחרי הרפתקאות בוץ אנחנו בדרך כלל משוועים לקפה/תה/סחלב חם ואולי אפילו לתפוס תנומה. אבל מה שהכי דחוף זה לשטוף את הרכב שטיפה יסודית. הבוץ נדבק לחלקים השונים של הרכב, הוא מתייבש, נעשה נוקשה ופוגע בחלקי פלסטיק וגומי. ואם ביליתם בתוך מים (על טכניקות בחציית שלוליות – בפרק נפרד), חובה לבדוק גירוזים ושימונים, לוודא שלא נכנסו מים דרך הנשמים השונים. אחרי נסיעת בוץ רצינית, הקפידו לשטוף את המצנן (רדיאטור). הוא עלול להתמלא בוץ ואז נפגעת משמעותית היכולת שלו לקרר את המנוע.

לקורס נהיגה עם יואב קווה >> לחצו על התמונה

קורס נהיגה עם יואב קווה

 

טיפים נוספים לנהיגת שטח 4X4:

חמישה טיפים מנצחים לנהיגת שטח
טיפים לנהיגת בחול
שבעה מיתוסים בנהיגת שטח
מתי לנעול את הדיפרנציאל המרכזי?
מתי לנתק את בקרת היציבות האלקטרונית?
מרווח הגחון קובע?
חוק המינימום – הכי לאט שאפשר

 





שבילים 4X4