מאשתאול לעין טייסים – לכל מכונית

טיול מאשתאול לעין טייסים - כביש ודרך עפר. מסלול לכל מכונית "פרטית"





  • אזור:

    הרי ירושלים והשפלה
  • אורך:

    40 ק"מ
  • משך:

    3-5 שעות
  • דרגת קושי לרכב שטח קשוח:

    קלה
  • דרגת קושי לרכב שטח רך:

    קלה
  • עונה מומלצת:

    אביב, קיץ, סתיו, חורף
  • מגבלות שטחי אש:

    אין מגבלה. ניתן לטייל בכל ימות השבוע



מכונית היא לא רק תא טלפון על גלגלים, וכביש הוא לא רק רצועת עשן, עצבים ופקקים. נהיגה בכביש מס' 395 – שעולה מצומת אשתאול דרך מושב רמת רזיאל לקיבוץ צוֹבָה – עשויה להזכיר את כל אלה ולהדק מעט את הקשר בין הנהג/ת למכונית. המסלול כולל כביש נוף מפותל, קטע אלפיני (והפעם אנחנו לא מתכוונים לשלג) וכמה מעיינות.

משפחתיות וחיוכים

מכביש מס' 1, תל אביב-ירושלים, פונים באזור שער הגיא אל כביש מס' 38 לכיוון בית שמש. כעבור כ-5 ק"מ, בצומת אשתאול (1), פונים שמאלה, לפי השלט "כסלון, רמת רזיאל, צובה", אל כביש מס' 395. אחרי הפנייה, בצד ימין, ניצב תמרור משולש "זהירות צבאים" ותחנת אוטובוס בודדה. אפשר לעצור בסמוך, לאפס את מד המרחק, לכוון את המושב (ראו "טיפ נהיגה"), לסדר את החפצים המפוזרים בחלל המכונית ולצאת לדרך.
אחרי 250 מ' של נהיגה בעלייה מופיע הסיבוב החד הראשון שמאלה – אספלט מבריק וחלקלק בשיפוע הפוך – ומבהיר שבכביש זה נדרשות מיומנות וזהירות. כדי ליהנות בכביש מס' 395 לא צריך למהר. גם לא צריך מכונית ספורט. גם ממכוניות משפחתיות רבות, למשל מאזדה 3, פז'ו 307 ופורד פוקוס, אפשר להפיק כאן חיוכים. הטריק הוא להקשיב למכונית באמצעות ההגה והמושב – ההגה משדר מידע על אודות פני הכביש ועל אחיזת הצמיגים, ודרך המושב אפשר להרגיש את תנועות הגוף של המכונית ושאר מכלולי השלדה.

מפת מסלול טיול הר טייסים עין טייסים

מפת מסלול טיול הר טייסים עין טייסים / הוצאת מפה

המשך הכביש מטפס בתלילות על ההר, בין עצי אורן וכמה חרובים. בקטע הזה יש חשיבות לכוח המנוע. ביצועי מכוניות אוטומטיות יושפעו מאוד מתפקוד תיבת ההילוכים. זה הזמן להתערב קצת בפיקוד האוטומטי ולהעביר הילוכים בצורה ידנית. סדרת הסיבובים הבאה כוללת פניות המכונות "פניות סיכת שיער" (hairpin) – פניות חדות במיוחד בזווית של 120 מעלות ויותר. לא בושה להשתמש כאן בהילוך ראשון.
כעבור 2.4 ק"מ בדיוק מסתיים קטע הנהיגה התובעני הראשון (2). המשך הכביש אסור בנסיעה לרכב שמשקלו הכולל 4 טונות ויותר. הסיבה ברורה: רוחבה של הדרך מצטמצם לנתיב אחד – מימין קיר סלע ומשמאל גדר הפרדה שמאחוריה התהום של נחל כסלון. 20 קמ"ש יספקו כאן הנאה גדולה יותר מ-60 קמ"ש.

הדרך האלפינית

אנשי מע"צ קוראים לקטע זה "קיר המוות", אף כי לא התרחשו בו תאונות קטלניות. אחרים מעדיפים את הכינוי "הדרך השווייצית" או "הדרך האלפינית". אנשי מע"צ מנסים כבר שנים להשיג אישור להרחיב את הדרך, אבל ברשות הטבע והגנים מתנגדים להרחבה, שעלולה לפגוע ביופי ובאופי המיוחד של המקום. אחד הפתרונות שמע"צ מציעה הוא להפוך את התנועה בכביש לחד-סטרית ולסלול כביש נוסף בתוואי דרך העפר, שמגיעה לאזור מכיוון הר טייסים.
אורכו של הקטע האלפיני כק"מ וחצי בלבד. ההמשך רחב ומהיר יותר, אבל עדיין מפותל. אחרי 6.3 ק"מ מנקודת האיפוס מגיעים למעגל תנועה – לא פונים לכסלון אלא ממשיכים ישר על כביש מס' 395. ב-6.6 ק"מ משיק הכביש לבתים של רמת רזיאל (3) וב-7.6 ק"מ חולפים על-פני הכניסה למושב (שם ממוקם יקב קסטל).
המשך הכביש מתפתל לאורך שלוחת צובה-רמת רזיאל וחולף סמוך לשמורת הר טייסים. ב-8.9 ק"מ מתעמתים עם פנייה חדה, עיוורת ומפתיעה ימינה. ב-9.9 ק"מ חולפים על פני כביש הגישה לאיתנים עילית ומתחילים לרדת לכיוון איתנים תחתית, גבעת יערים וצובה. ב-12.3 ק"מ חולפים על פני הכניסה לקיבוץ צובה, שם נמצא פארק השעשועים קיפצובה ומעיין עין צובה (ראו מסגרת).

עין טייסים. משכשכים רגליים

עין טייסים. משכשכים רגליים

ניקבה קרירה ועץ אגוז

יעד הומה פחות מקיפצובה הוא המעיין עין טייסים. כדי להגיע אליו ממשיכים בכביש מס' 395 שגולש בירידה (מבלי להיכנס לקיבוץ צובה). כעבור 100 מ' (12.4 ק"מ מנקודת האיפוס), בפנייה הראשונה ימינה (4), עוברים לכביש צדדי צר ומשובש. ממול ניצב השלט "יער סטף". כאן מאפסים את מד המרחק ונוהגים על הכביש הצר, לפי סימון השבילים הירוק (מס' 9322) והשילוט "עין טייסים". ב-100 מ' מגיעים לצומת T, פונים שמאלה, והאספלט מתחלף בדרך עפר נוחה.

כעבור 2.7 ק"מ מגיעים לחניון קטן המשולט "עין טייסים – שמורת טבע" (5). כאן מחנים את המכונית וצועדים בשביל הליכה המסומן בצבע שחור (מס' 9324) לאורך כ-200 מ'. בדרך חולפים על פני בוסתני פרי, טרסות חקלאיות ועץ אגוז גבוה. השם עין טייסים נגזר מהר טייסים, שבראשו אנדרטה לחללי חיל האוויר. במפות מתקופת המנדט הבריטי נקרא המעיין עין אל ג'וּדֵידָה (המעיין החדש), אבל כינויו המקובל הוא עין אל-ג'וזה, על שם עץ האגוז הגבוה שלידו. המעיין מפכה מתוך ניקבה קרירה בעלת שני פתחים, זורם לתוך בריכה מסותתת בעומק של 1.5 מ', ומשם למערכת תעלות השקיה. מחוץ לניקבה, בין העצים, אפשר לשלוף ערכת קפה וגם כמה עוגיות מתוקות.
חוזרים למכונית ונוהגים חזרה בדרך העפר (מס' 9322) עד לכביש (מס' 395) (4) ומאפסים את מד המרחק. פונים ימינה בירידה. כשמד המרחק מורה 1.4 ק"מ מנקודת האיפוס מגיעים לגשרון (מעל נחל צובה), ממשיכים עם הכביש בעלייה. ב-2.1 ק"מ מגיעים לכיכר (6). פנייה ימינה לעבר הסטף פותחת כמה אפשרויות: ביקור במעיינות עין סטף ועין בכורה, בבריכות ובחלקות החקלאיות, במסעדה הצופה לנוף (קפה סטף) או בחוות העיזים של שי זלצר הממוקמת על דרך עפר משולטת במרחק של כ-3 ק"מ מהסטף.
לסוף המסלול: בכיכר מאפסים שוב את מד המרחק וממשיכים בכביש מס' 3965 לכיוון מבשרת ציון. ב-1.8 ק"מ חולפים על-פני מחצבות. ב-2.5 ק"מ, בכיכר, ממשיכים ישר. ב- 3.0 ק"מ מגיעים לגשר הראל, ימינה לירושלים או שמאלה לתל-אביב.

 




אולי תתעניינו גם במסלולים הבאים: