עין יואל ועין קובי – לכל מכונית

מסלול במעיינות ניקבה בהרי ירושלים. מתאים גם למכונית "פרטית"





  • אזור:

    הרי ירושלים והשפלה
  • אורך:

    14 ק"מ
  • משך:

    3-4 שעות
  • דרגת קושי לרכב שטח קשוח:

    קלה
  • דרגת קושי לרכב שטח רך:

    קלה
  • עונה מומלצת:

    אביב, קיץ, סתיו, חורף
  • מגבלות שטחי אש:

    אין מגבלה. ניתן לטייל בכל ימות השבוע



לאורך המדרונות מתפוררות להן שורות של טרסות. בתחתית הערוץ שרידים של מטע שזיפים. החקלאות שהתקיימה כאן במשך אלפי שנים פסקה לגמרי בשנים האחרונות. בעלי הקרקע, אנשי מושב מבוא ביתר, סמוך ליישוב צור הדסה, מדרום-מערב לירושלים, הגיעו למסקנה שענף הגידול המכניס ביותר הוא נדל"ן: אזור נחל יואל ועין קובי, מהיפים בהרי יהודה, עלול להפוך בשנים הקרובות לשכונה עירונית.
מול תוכניות הבינוי ניצבים בקרב בלימה החברה להגנת הטבע וגופים ירוקים אחרים. בינתיים, וגם זו הבעת עמדה, אפשר לצאת לטיול באזור (כל מכונית מתאימה). לאורך המסלול שני מעיינות ניקבה, מאגר מים מצוין לשחייה (עם דגי זהב), שפע שיחי פטל קדוש (עם פירות שחורים מתוקים, בסוף הקיץ), עצי תאנה, גפן, חבוש ושרידים ארכיאולוגיים מעניינים.

צינור מאולתר מזרים ממי המעיין לבריכת אגירה. עין יואל

צינור מאולתר מזרים ממי המעיין לבריכת אגירה. עין יואל

לשחות עם דגי זהב
נקודת המוצא היא צומת נס הרים, סמוך למושב בר גיורא, בחיבור שבין כביש מס' 386, שעולה מעין כרם וירושלים, לבין כביש מס' 3866 – שעולה מבית שמש ונס הרים (מעט אחרי בית הקפה "בר בהר", לבאים מכיוון בית שמש ומערת הנטיפים). בצומת מאפסים את מד המרחק ונוהגים בכיוון דרום-מזרח, על המשך כביש מס' 386 (ימינה לבאים מכיוון בית שמש; ישר לבאים מכיוון ירושלים ועין כרם). כעבור 300 מ' חולפים על פני הכניסה לבר גיורא. כעבור 900 מ', מיד אחרי תחנת כיבוי אש, פונים בזהירות שמאלה (צפונה), יורדים מהכביש ומאפסים שוב את מד המרחק. כאן נמצאת הכניסה הראשית לפארק בגין.
דרך הגישה משובשת מעט. צריך לנהוג לפי השילוט "עין קובי" ולעקוב באדיקות אחרי החיצים השחורים על גבי עמודי העץ שהציבה קק"ל. 200 מ' אחרי הכניסה לפארק מגיעים לרחבת עפר גדולה, שממנה מסתעפות שלוש דרכים. בוחרים בדרך העפר האמצעית המסומנת בחץ שחור של קק"ל על עמוד קטן עשוי עץ, וגם בסימון שבילים שחור, מס' 9431 (ההסתעפות הימנית מובילה למתקן שעשועים ירוק וצהוב, שולחנות פיקניק וברזים).

נוהגים בדרך העפר הרחבה והנעימה בכיוון דרום-מזרח. ב-500 מ' ממשיכים עם הסימון השחור (ימינה). כשמד המרחק מורה 1.0 ק"מ פונים שמאלה, לפי החץ השחור, מתחת למפגן אווירי של חברת חשמל: העמודים הענקיים והכבלים פוגעים בנוף הטבעי, אף שיש מי שיטענו שיש בהם ממד פיסולי מודרני בעל עוצמה משלו. ב-1.2 ק"מ שוב שמאלה. ב-1.7 ק"מ חוצים את ערוץ נחל קטלב. בעלייה מערוץ הנחל עלולות לארוב שלוליות בוץ, בעיקר בימים גשומים – מכשול למכוניות נוסעים, שעשוע לכל 4X4.
ממשיכים לעקוב אחר הסימון השחור (ב-1.9 ק"מ פונים ימינה בעלייה, ב-2.1 ק"מ שמאלה, ב-2.8 ק"מ ימינה). ב-3.0 ק"מ מגיעים לצומת T- פנייה שמאלה פירושה טיול רגלי קצר להר גיורא, לקבר שייח מרזוק ולתצפית יפה. המסלול ממשיך ימינה (סימון שבילים אדום, מס' 9330). ב-3.4 ק"מ אפשר לעצור לתצפית. למטה מתחתר ערוץ נחל יואל. הרחק בצפון-מזרח מנצנץ מסגד נבי סמואל, בצפון-מערב מבשרת ציון. אפשר להבחין גם ביישוב גבעת יערים ובאנטנות של איתנים, אבל כתמי הבינוי האלה קטנטנים והתמונה ברובה המוחלט ירוקה. הגבעות וההרים סביב מכוסים ביערות קק"ל, שסייעו לבלום, בינתיים, את התפשטות הנדל"ן. בינואר מתלקחות הטרסות בלבן של שקדיות. האזור ידוע גם בריכוזים גדולים של רקפות. ב-3.9 ק"מ, במזלג, בוחרים בזרוע השמאלית (עם הסימון האדום).

ב-4.1 ק"מ מגיעים לפיסת אספלט ומזלג דרכים: ממשיכים ישר, מזרחה, לעבר הערוץ. ב-4.4 ק"מ, לצד טרסה יפה ועץ תות נחמד, חונים. מכאן כדאי לצאת לגיחת הלוך-חזור ברגל לעין יואל, מרחק של כמה מאות מטרים לכל צד – הכיוון צפון וסימון השבילים כחול. הדרך רחבה במטרים הראשונים ונעשית צרה ככל שמתקדמים בין שיחי הפטל לקראת המפגש עם המעיינות, שלושה במספר. המעיין הגדול יותר נקרא פעם עין אבו עמאר, על שם הכפר ראס אבו עמאר, שננטש ב-1948. השם עין יואל ניתן לו על שמו של יואל בן יהודה פוטופוביץ', שנהרג בקיץ 1950 בעת שירותו הצבאי.

קרני אור פורצות מן התקרה בעין קובי

קרני אור פורצות מן התקרה בעין קובי

צינור פלסטיק מאולתר מזרים מים מהמעיין אל בריכת אגירה עגולה מבטון. הרפתקנים יכולים לטפס אל גג הבריכה ולהשתלשל פנימה לשחייה. בתוך הבריכה סולם ברזל, נדנדות של חבלים וגם כמה דגי זהב (שנראים מרוצים למדי). בקק"ל יש המבקשים לשקם את נחל יואל ולהפוך אותו לפרויקט אקולוגי ותיירותי דומה לסטף, אזור המעיינות הסמוך לירושלים.

קרני אור בניקבה
חוזרים אל ההגה וממשיכים בדרך צפונה. ב-4.6 ק"מ, במזלג, פונים שמאלה (סימון ירוק, מס' 9428). ב-5.2 מגיעים לצומת ופונים ימינה (לא מרפים מהשילוט "עין קובי" והחיצים השחורים). לקראת הק"מ השישי הדרך מתפתלת בין עצי האורן. אמנם אין כאן שולחנות פיקניק, אבל זה מקום מוצדק להפסקה.
ב-7.2 ק"מ, במזלג, בוחרים בזרוע השמאלית (סימון שחור, מס' 9410). ב-8.7 ק"מ מגיעים לרחבת החניה האחורית של עין קובי, מהיפים שבמעיינות הניקבה הירושלמיים. אחרי עבודת בילוש קצרה מאתרים את גרם המדרגות היורד לתוך בית המעיין. הקרקעית מלאה במים. מפתח ריבועי בתקרה פורצות קרני אור. הנביעה עצמה נסתרת והמים זורמים דרך ניקבה באורך של כעשרה מ' על מערכת חיצונית של בריכות ותעלות מהתקופה הרומית-ביזנטית. אפשר לזחול בתחילת הניקבה אבל המשכה צר מדי למעבר. ממזרח למעיין מצויים שרידי יישוב קדום, שנהוג לזהותו כעיירה היהודית קובי הנזכרת בתלמוד וכן חורבות הכפר הערבי אל קאבּוּ, שננטש ב-1948.

אחרי הביקור בעין קובי ממשיכים בדרך העפר, שעוקפת את המעיין מדרום. ב-8.9 ק"מ, במזלג, בוחרים בזרוע השמאלית. ב-9.0 ק"מ מגיעים לצומת T ופונים ימינה, בכביש אספלט, לעבר המושב מבוא ביתר. ב-10.4 ק"מ מתחברים לכביש מס' 375 ופונים ימינה לעבר צור הדסה (שילוט "בית שמש"). ב-12.3 ק"מ מגיעים לצומת צור הדסה – פנייה ימינה פירושה חזרה למושב בר גיורא וצומת נס הרים.