דרך הפסלים ונחל אופקים

מסלול טיול לכל מכונית מחצרים לפארק סיירת שקד





  • אזור:

    צפון ומערב הנגב
  • אורך:

    15 ק"מ
  • משך:

    3-4 שעות
  • דרגת קושי לרכב שטח קשוח:

    קלה
  • דרגת קושי לרכב שטח רך:

    קלה
  • עונה מומלצת:

    אביב, קיץ, סתיו, חורף
  • מגבלות שטחי אש:

    ניתן לטייל בסופי שבוע ובחגים בלבד



* מגבלת שטחי אש: מבסיס חצרים ועד פארק סיירת שקד – אפשר לטייל רק בסופי שבוע ובחגים.

שתי נמלים ענקיות מופיעות באמצע הדרך; קצת אחריהן פסנתר שחור עם כנף צהובה; בשיא השלוחה הסמוכה משובץ הראש של יגאל תומרקין בתוך דלת של כספת. דרך הפסלים, סמוך לקיבוץ חצרים, כ-15 דקות נסיעה מבאר שבע, היא שילוב סוריאליסטי של מדבר ואמנות. מסלול הטיול, שמתחיל בדרך זו, ממשיך לאורך 10 ק"מ עד פארק סיירת שקד וגשר הברזל האדיר שהקימו האנגלים מעל נחל אופקים. אבל האטרקציה האמיתית היא עצם הנהיגה המדברית – תענוג זמין לא רק לאנשי .4X4

על עורבים ובני אדם

כדי להגיע לנקודת ההתחלה של המסלול יש לנהוג מבאר שבע (1) מערבה, אל כביש מס' 2357, לפי השלטים "קיבוץ חצרים" ו"מוזיאון חיל האוויר" המפוזרים בנדיבות ברחבי העיר. כ-500 מ' לפני שער קיבוץ חצרים (כלומר, ממזרח לו), יש שילוט בצבע חום המבשר "דרך הפסלים" וגם "חיל האוויר – דרך נוף" (2). פונים שמאלה (לכיוון דרום) ויורדים מהכביש לדרך העפר ומאפסים את מד המרחק.

מסלול טיול מחצרים לנחל אופקים. מפת המסלול באדיבות הוצאת מפה

מסלול טיול מחצרים לנחל אופקים. מפת המסלול באדיבות הוצאת מפה

דרך הפסלים משתרעת לאורך כשניים וחצי ק"מ ומסומנת בשלטי מתכת ועץ של קק"ל וגם בסימון שבילים ירוק. סמוך לשלט הגדול בכניסה לדרך ניצבת קופסת מתכת המכילה דפי הסבר על הפסלים ומפה של הדרך. עד שנת 2002 היה האזור מזבלה של ממש. הפסלת חברת קיבוץ חצרים מרגה פישטיין ובעלה ישראל יזמו את הקמת הדרך והאמצעים למימוש הרעיון הגיעו בעיקר מקרן קיימת לישראל.
הפסל הראשון, הנגלה לעין כבר מהכביש הראשי, הוא איש רכון על מצלמה, פסלו של דוד גבריאלי. בהמשך הדרך, מצד שמאל, משתרע שדה גדול של שיחי חוֹחוֹבה השייך לקיבוץ חצרים. החוחובה הוא צמח ממוצא דרום-אמריקאי שגרעיניו משמשים להפקת קרמים ומוצרים קוסמטיים אחרים. שמן החוחובה גם מחליף בהצלחה שמן שהופק מלווייתנים לצורך סיכת מכלולים מכניים זעירים.

ב-1.0 ק"מ, בצומת, פונים ימינה, מערבה (מי שימשיך ישר יגיע לנחל באר שבע). לצד הצומת מונח פסל הצינורות של מרגה פישטיין "להפריח את הנגב – שער". הצינור האדמדם עשוי לסמל מי ביוב – מנת הגשם השנתית שמקבל האזור מסתכמת ב-150-200 מ"מ בלבד וחלק ניכר מהגידולים החקלאיים באזור מושקים במי ביוב ממוחזרים. כדי שהעצים הנטועים לאורך דרך הפסלים יוכלו להתפתח ולגדול באזור המדברי הקימה קק"ל "שיחים" (מלשון שוחה) – תלוליות עפר בגובה של כ-70 ס"מ המכנסים את מי הגשם הניגרים על פני אדמת הלס סביב גומות ומשקים את העצים. השיטה מכפילה פי ארבעה את כמות המים הממוצעת לעץ. קק"ל נטעה באזור עצי בוסתן מגוונים: שקדים, תאנים, חרובים, רימונים, זיתים ועוד.

דרך הפסלים בחצרים. נמלים ענקיות וכבשים

דרך הפסלים בחצרים. נמלים ענקיות וכבשים

ב-1.4 ק"מ מגיעים לנמלים המפלצתיות, פסלו של סלו שאול מקיבוץ עין גב העשוי קונסטרוקציה של עץ, מילוי קלקר וציפוי פיברגלס. עוצמת החוויה גדולה יותר אם נוטשים את המכונית ופוסעים ברגל בין הפסלים (או מדוושים באופניים). הנמלים, כך מתברר, סובלות מן העורבים המנקרים אותן מלמעלה ומחוררים בהן חורים. בני הזוג פישטיין, המבקרים באתר כמעט בכל יום, מטפסים על גג של טנדר ומטליאים את החורים. הם עושים זאת באהבה ובהתנדבות. גם האמנים שפסליהם מוצבים בדרך עבדו לא תשלום: הם תרמו את הפסלים, וקק"ל מימנה את חומרי הגלם ואת ההובלה וההתקנה. אלא שהעורבים הם צרה קטנה יחסית. לנזקים הגדולים באמת הנגרמים לפסלים אחראים בני אדם – לא רק זוהמת הפיקניקים שהם מותירים מאחוריהם, אלא גם גניבת עצים ושלטי מתכת ואף ניתוץ פסלים.

ב-1.5 ק"מ מגיעים לזוג בוסתנים ובהם פינות ישיבה ופיקניק (חלק מהספסלים במקום גם הם פסלים) (3). מהעבר השני של הדרך נמצאת חורבה ובתוכה באר עמוקה, כיום יבשה, מוקפת גדר תיל. זו הבאר של חמולת עלי אבו יחיא, ומכאן רכשו מים תושבי חצרים עם הקמתה ב-1946. ליד הבאר בריכת אגירה, ולא רחוק משם באר נוספת, קטנה ונסתרת יותר. על הגבעה הסמוכה פסל של אודי דיין, שנראה כמו שהוא נקרא: "זורק הדיסקוס – תפס ראש". ב-1.7 ק"מ פוגשים את "שובן של הציפורים", פסל מתכת של גרשון היימן. רוב הפסלים כאן עשויים מתכת או אבן, "לא פלסטיק ולא זבל", אומרת פישטיין. "ביקשנו מהאמנים שישתמשו בחומרים עמידים, אבל גם ידידותיים לסביבה".

אבל כנראה שאפילו אבן אינה חזקה דיה כשמדובר בוונדליסטים נחושים. ב-1.8 ק"מ ממוקמת היצירה "סבבה" של ורדה גבעולי ואילן גלבר – פסל אבן של החתול גארפילד נח על ערסל מתכת. עבריינים שברו ועקרו לחתול זנב ושתי רגליים, והאמנים בתגובה הרכיבו לחתול תחבושות מבטון לבן וחיברו אותן לגוף בעזרת ברגים ארוכים ממתכת.

פארק סיירת שקד. גשר ברזל מרשים

פארק סיירת שקד. גשר ברזל מרשים

ב-2.1 ק"מ פוגשים את פסנתר הכנף של אברהם פלג. על הגבעה הסמוכה לפסל עומדים שישה עמודים עם כבלי מתכת (4). לא, זה אינו עוד פסל מודרני אלא שרידים של תחנת רדאר, שהקים צה"ל ערב מלחמת ששת הימים. מכאן נשקף נוף יפה של נחל באר שבע והסביבה. בריזה נעימה נושבת בשעות אחר הצהריים, אפילו בימי שיא הקיץ.

מגבעת הרדאר אפשר לדלג בקלות לגבעה הסמוכה, שעליה מתנוסס "מצאו ראש תומרקין בסייף המדבר", פסל של יגאל תומרקין, כמובן. ב-2.5 ק"מ מציץ נחש אבן יפיפה מתוך הפסל "סרקופג" של זאב קרישר. ב-2.6 ק"מ מתעקלת הדרך שמאלה. ב-2.8 ק"מ מוצב פסל מעניין של טניה פרמינגר, "חופש התנועה". ב-3.0 ק"מ "אישה בלבן" של חיים טדג'י – ונדליסטים הרסו את הפסל לחלוטין והוא נבנה שוב ונהרס שוב. בפעם השלישית הוחלט לבנות אותו ללא ראש האישה, ומאז פסקו ההתנכלויות. ב-3.4 ק"מ נתקלים בסוס רוכב על אופניים, פסל נוסף של אודי דיין, וזו רק רשימה חלקית של 32 הפסלים המוצבים לאורך הדרך.
(סיורים מודרכים בדרך הפסלים: מרגה פישטיין, טל' 7960889 –.(050

ב-4.0 ק"מ הדרך מתחברת לכביש (5), ממש סמוך למוזיאון חיל האוויר (ראו מסגרת). בנקודה זו אפשר לסיים את הטיול – פונים ימינה ויוצאים לעבר קיבוץ חצרים ובאר שבע.

דרך הפסלים. הראש של יגאל תומרקין

דרך הפסלים. הראש של יגאל תומרקין

זחלילי שלל ושבלולים

המשך המסלול, לאורך דרך משובשת מעט (בעיקר בחורף), אפשרי רק בסופי שבוע וחגים – בימי השבוע האזור הוא שטח אש פעיל. בסוף דרך הפסלים (5) מאפסים את מד המרחק ופונים שמאלה, על הכביש, לעבר השער של בסיס חצרים. בצומת שלפני הכניסה לבסיס פונים ימינה עם הכביש הסלול וממשיכים בנהיגה לאורך הגדר. ב-350 מ', מול השלט "ברוכים הבאים לביסל'ח", נוטשים את הדרך הסלולה, פונים ימינה, חולפים על פני שלטי "שטח אש" וממשיכים ישר לאורך הגדר בדרך עפר.
בצד השני של הדרך משתרע עוד מטע חוחובה. ב-1.8 ק"מ מסתלקת הגדר שמאלה וצריך להמשיך בלעדיה, ישר וצפונה. ב-2.3 ק"מ חולפים ליד כמה זחלילי שלל ישנים, שהפכו מטרות אימונים. ב-2.4 ק"מ, במזלג, בוחרים בזרוע השמאלית (לפי השילוט "מסלול 16"). ב-2.7 ק"מ, במזלג, בוחרים שוב בזרוע השמאלית. ב-3.1 ק"מ פוגשים פגר סוריאליסטי של טנק ולרגע נדמה שמדובר בהמשך של דרך הפסלים.

ב-3.8 ק"מ, במזלג הסמוך לשתי גרוטאות טנקים, בוחרים בזרוע השמאלית (6). ב-4.9 ק"מ ממשיכים ישר קדימה. הנוף מסביב משתנה בהתאם לעונה: פריחה אדירה בפברואר (עירית גדולה, ציפורני חתול, סביונים, כלניות, פרגים, מקור החסידה), כרי דשא עד מרס, שטיחים צהובים יבשים לאורך הקיץ. במרס-אפריל אפשר לפגוש כאן עשרות חסידות לבנות, גדולות ואצילות, שעצרו למנוחה בדרכן לאירופה. על השיחים הנמוכים תלויים אשכולות של שבלולים לבנים. בחורף הם פושטים בהמוניהם על האדמה ויוצרים אפקט של פתיתי שלג או כדורי ברד.

דרך הפסלים תולעת אבן בחולות

דרך הפסלים. תולעת אבן בחולות

ב-5.3 ק"מ מתעקלת הדרך ימינה (צפונה) ועולה על גבעה. ב-6.4 ק"מ ממשיכים ישר. ב-6.6 ק"מ, במזלג, בוחרים בזרוע השמאלית – המגמה היא ירידה לכיוון מערב. ב-7.6 ק"מ, במזלג, בוחרים שוב בזרוע השמאלית, שעולה לגבעה. ב-8.3 ק"מ מגיעים לפארק סיירת שקד – מקום קלאסי לפיקניק (7). מימין, על עמודי בטון וברזל גדולים, מונח גשר רכבות מרשים, שבנו האנגלים ב-.1918

הדרך גולשת מהגבעה, ממשיכה ישר, וב-8.5 ק"מ חוצה את ערוץ נחל אפיקים, יובל של נחל פטיש. בחורף עשויה להיות כאן שלולית בוץ. תנופה קטנה, מבט קדימה והמכונית תעבור. אחרי החצייה והטיפוס בגדה השנייה ממשיכים ישר, מערבה, ולעבר קו החשמל. ב-9.2 ק"מ מגיעים לכביש מס' 2335 ופונים ימינה, צפונה, לעבר אופקים. ב-11 ק"מ נכנסים לאופקים (8) ובכיכר המרכזית של היישוב פונים ימינה וממשיכים ישר, עד היציאה מהעיר.