אל צוק מנרה – לכל מכונית

כדי לרחף מעל בקעת החולה וקרית שמונה לא דרוש דווקא כלי טיס. מכונית סטנדרטית ודרך העפר החוצה את הרי נפתלי יספיקו בהחלט. מלבד תחושת ריחוף מספק המסלול פגישה עם מעיין שהחליט למרוד ברשויות, מכרה ברזל נטוש, יער, גן פסלים, רכבל, אומגה ומתקן סנפלינג.

המעיין המתגבר

נוהגים בכביש מס' 90, מקרית שמונה צפונה, ופונים שמאלה , לעבר כפר גלעדי, בכביש מס' 9977. כעבור 900 מ' מופיע בצד שמאל שלט מתכת בצבע חום: "גן הפסלים". בנקודה זו פונים שמאלה (לכיוון דרום) ויורדים מהכביש לרחבת עפר משולטת. בפנייה שמאלה, לכיוון מזרח, נמצא גן הפסלים. שיטוט עצמאי בשטח יגלה כאן פסלים של מנשה קדישמן, דליה מאירי, יחיאל שמי, יגאל תומרקין ורבים אחרים. אמן הולנדי בחר באקט אמנותי מיוחד: הוא טמן יהלום אמיתי באחד הסלעים בסביבה. אף אחד לא יודע איפה, אבל רבים מחפשים.

הדרך מרחפת מעל פסיפס של שדות ובריכות דגים

המסלול מתחיל ברחבת העפר המשולטת. מאפסים את מד המרחק ופונים ימינה, לכיוון מערב, על דרך אספלט החופפת לסימון הלבן-כחול-כתום של "שביל ישראל". ב-500 מ' יש לפנות ימינה לפי השילוט "דרך הנוף" ולעקוב בקפדנות אחרי השילוט הזה המוצב על עמודי עץ של קק"ל. ב-1.9 ק"מ מתעקלת הדרך שמאלה ובין העצים נפער חלון נוף – תוצאה של שריפה שנגרמה מנפילת קטיושה. ב-2.1 מגיעים לעין רועים – תחנה מומלצת להפסקה. זהו מעיין צנוע וצלול, שבשנות ה-1990 ניסו לאלף אותו בעזרת צינור מתכת ויציקות בטון. אבל המעיין החליט למרוד והוא מואיל להזרים דרך הצינור רק חלק ממימיו ובריכות הבטון לא מתמלאות כמתוכנן. רוב המים מתמלטים מתחת לעשב – מי שידרוך מסביב יגלה בוץ עסיסי. ליד שוקת הבטון הראשונה מוטל פגר עץ – מזכרת לתאנה גדולה ששיגשגה מעל המעיין והתייבשה. כיום צומחת תחתיה תאנה צעירה.

ממשיכים לנסוע. הדרך חולפת בין עצי יער הרי נפתלי, שנטיעותיו החלו כבר בשנות ה-1950 על ידי תושבי מנרה. ביער אורנים מסוגים שונים (ירושלים, ברוטיה, הגלעין), ברושים (מצוי, אריזוני) וקצת אקליפטוסים. מדי פעם אפשר להבחין בעצים חשופי גב, שבגלל הרוחות והמדרון התלול משתחווים לבתים של קרית שמונה, למטה בעמק.

קרונית ברזל ליד המכרה הנטוש בצוק מנרה

לא מרמים

ב-3.7 ק"מ נהפכת הדרך לנחש אספלט שחור ומבריק המתפתל בירידה. ב-3.8 ק"מ מוצב גשרון קטן מעל הערוץ של נחל מרגלית. ב-4.5 ק"מ עיקול שמאלה. מימין, בקרחת היער, דוממת חורבת עקר מהתקופה הביזנטית. מתחת לשלט מונחים שרידים מתקופה מאוחרת יותר של טיל קטיושה. המשך הדרך מלווה בשלטי הכוונה מקומיים לרוכבי אופניים.
ב-5.3 ק"מ נשקף מימין מצוק רמים ובקצהו הימני, הצפוני, שקע בצורת בקבוק. זהו אתר סנפלינג מבוקש, עם פוטנציאל לככב בפרסומות לוודקה. מצוק רמים הוא חלק מרכס רמים, המכונה גם הרי נפתלי.
הפרש הגובה בין קרית שמונה לקיבוץ מנרה הוא 750 מ'. השם המקורי שנתנה ועדת השמות לקיבוץ, שנוסד בשנת 1943, הוא רמים – על שם המצוק. אבל לפי הסיפור הידוע, דבקו חברי הקיבוץ בשם הערבי הקודם מנארה, וטענו שאינם רוצים להציג את עצמם "אנחנו מרמים". אחרי מאבק של שנים זכו חברי הקיבוץ בשם הרשמי מנרה.

ב-5.4 ק"מ מגיעים לצומת T הפותח שתי אפשרויות להמשך המסלול. לממהרים – לפנות שמאלה ולחתוך לקרית שמונה; ללא ממהרים: לפנות ימינה ולנהוג בדרך קצת יותר מחוספסת, עד סמוך לקיבוץ יפתח.

סנפלינג בצוק מנרה

אפשרות א': לקרית שמונה

בצומת מאפסים את מד המרחק. פונים שמאלה, חולפים על פני חניון הגן הגיאולוגי של קק"ל, הזרוע סלעים יפים שהתנתקו מהמצוק. ב-200 מ' פונים ימינה, לאורך הגדר. ב-600 מ' פונים שמאלה, ליד בתי קרית שמונה. ב-1.0 ק"מ, בצומת T, פונים ימינה, לכיוון דרום, לרחוב סמטת המלכים, וממשיכים באותו כיוון כללי עד ליציאה מהעיר.

אפשרות ב': לקיבוץ יפתח

בצומת מאפסים את מד המרחק ופונים ימינה לכיוון מערב, לעבר מצוק רמים ובמקביל לסימון "שביל ישראל". ב-300 מ', ממש מתחת למצוק, אפשר לראות (ולמשש) סלעים אדומים, חומים, צהובים ועוד. ב-700 מ' חולפים מתחת לרכבל וליד מנחת הנחיתה של האומגה. ב-900 מ' נבלעת הדרך בתוך חורשת אורנים. בצומת, לאחר 1.3 ק"מ, פונים שמאלה (בעקבות השילוט "שפן הסלע"). ב-1.4 ק"מ מגיעם למזלג ובוחרים בזרוע הימנית שלו. ב-1.8 ק"מ, בצומת, מאפסים שוב את מד המרחק. מכאן אפשר לצאת לגיחת הלוך-חזור אל תחנת האמצע של הרכבל ומכרה הברזל הנטוש.

הגיחה הזו חולפת בדרך משובשת ודורש יד בוטחת על ההגה. פונים ימינה, לצפון מערב, בעלייה. ב-400 מ', בצומת, ממשיכים ישר. ב-1.1 ק"מ מגיעים לתחנת האמצע של הרכבל, למתקן סנפלינג, אומגה וטיפוס על קיר (ראו מסגרת). ב-1.2 ק"מ חולפים מתחת לרכבל. בחורף הדרך עלולה להיות בוצית. ב-1.8 ק"מ, בצומת, פונים שמאלה, לכיוון מערב, עם הסימון האדום (מס' 2050). ב-2.0 ק"מ מזומן לנהגים סיבוב תלול שמאלה, לכיוון דרום. ב-2.2 ק"מ נתקלים בקרונית ברזל עומדת על שרידי פסים. מאחורי הקרונית, בהר, פעור לוע אפל וצר .
בשנות ה-1950 היו כאן ניסיונות לכריית ברזל. בתוך המנהרה (זהירות: מסגרות עץ מתפרקות!), קרירות ואווירה של מכרה אמיתי. מה גרם לנטישת המכרה? הובלת הבצר אל קריית הפלדה בעכו, מספר חוקר ארץ ישראל יהודה זיו, דרך הרי נפתלי או טבריה, ייקרה מאוד את העלויות. אחרי מלחמת ששת הימים היה ממילא שפע של פלדה בארץ בזכות שלל שריון האויב, בייחוד שריון סורי ממוצא סובייטי.

מכרה ברזל נטוש בצוק מנרה. לוע אפל וצר

ממשיכים לנהוג וב-2.6 ק"מ חולפים שוב מתחת לרכבל. ב-2.9 ק"מ מגיעים לצומת הסמוך לתחנת האמצע, אבל הפעם פונים ימינה, לכיוון דרום, בירידה. ב-3.4 ק"מ נשקף נוף יפה של בריכות דגים. ב-3.6 ק"מ, בצומת, ממשיכים ישר דרומה. ב-4.0 ק"מ מגיעים לצומת ההתחלתי.

מאפסים את מד המרחק ופונים ימינה, לכיוון דרום. הדרך אדמדמה ונחמדה. חורש טבעי של אלונים ואֵלות מחליף את היער המחטני הנטוע. 1.8 ק"מ: משמאל, למטה בעמק, פסיפס נהדר של גידולים חקלאיים. הריחוף נמשך לאורך מאות מטרים ומעל שדות בכל מיני צבעים וצורות, כולל מעגלים. ב-3.5 ק"מ, בצומת, ממשיכים ישר ונפרדים מ"שביל ישראל". ב-4.4 ק"מ חוזרים לציוויליזציה: כביש מס' 886. הפנייה שמאלה לקיבוץ יפתח וצומת ישע; הפנייה ימינה למנרה.

אולי תתעניינו גם במסלולים הבאים:

מיער אודם לברכת רם

רמת הגולן וגליל עליון

נחל איילון

השרון ומישור החוף

ארץ המנזרים ואתר הטבילה

בקעת הירדן והשומרון

נחל אמציהו, נחל חצרה: כל שיטפון צריך מרפסת

הר הנגב והערבה

נחל רמון, נחל עפיפון ונחל נקרות

הר הנגב והערבה

נחל הבשור וחולות ביר משאש

צפון ומערב הנגב

נחל עשוש

הר הנגב והערבה

תל צפית רמת אבישור מערות לוזית

הרי ירושלים והשפלה

סובב נחל רקפת

כרמל ורמות מנשה

רמות מנשה: מחורבת בית ראש לנחל תות

כרמל ורמות מנשה

אל ראש מעלה יאיר

מדבר יהודה וים המלח

דרך הפסלים ונחל אופקים

צפון ומערב הנגב

נחל אלכסנדר, מבצר קאקון

השרון ומישור החוף

נחל זנוח – לכל מכונית

הרי ירושלים והשפלה

הר כיפה ומעלה ורדית

הר הנגב והערבה