טיפ נהיגה 4X4: לא רואים, לא נוסעים

פעמים רבות אנחנו נוהגים בשיטת הסמוך ולפי עקרון ה"יהיה בסדר". שני התסריטים הנפוצים ביותר: בכניסה או ביציאה מהחניון, בדרך שהיא לא קלה מדי אבל גם לא אתגרית






רכב השטח שלנו גבוה ומכסה המנוע מסתיר את השטח שנמצא לפני חזית הרכב. השטח המת הזה משתרע בדגמים מסוימים למרחק של שישה מטרים ואפילו יותר. כלומר, מה שמונח על הקרקע במרחק של פחות משישה מטרים מהרכב הוא פשוט בלתי נראה.
כלל חשוב בתורת הג'יפאות: "לא רואים, לא נוסעים".
ובפשטות: אם לא רואים, אסור להתקדם. צריך לצאת מהרכב או להיעזר במכוון חיצוני.

מכוון חיצוני קרקעי

זה נשמע ברור ומובן מאליו. אבל האמת היא שזה לא כל כך טריוואלי. פעמים רבות אנחנו נוסעים בשטח גם בלי באמת לראות את הדרך. פעמים רבות אנחנו נוהגים בשיטת הסמוך ולפי עקרון ה"יהיה בסדר".
התוצאה היא מכות מיותרות שהרכב חוטף ואף נזקים – החל משפשוף בפלסטיקה, דרך כיפוף במדרגת הצד וכלה בפיצוץ של בולמי זעזועים, סדק באגן השמן, נזק לגיר ולתיבת ההעברה.
נסיעה "על עיוור" עלולה גם, בקלות, להוביל, למצב על תקיעה ואף התהפכות. זה קורה למשל כשהרכב שלנו מתלבש על סלע או כשאנחנו נופלים לתוך תעלה "בלתי נראית".

לקורס נהיגה עם יואב קווה, לחצו כאן >> קורס נהיגת שטח

שני התסריטים השכיחים היותר:

א. בחניון
בגישה לנקודת החניה, בחניון עצמו או ביציאה מהחניון.
במהלך טיול אנחנו רוצים לעצור בצד ולא לחסום את הדרך הראשית או רוצים להיכנס לחניון בצד – הן לצורך הפסקת קפה, הקמת אוהל וכו'.
בדרך הראשית עצמה קרוב לוודאי שאין בולדרים או בורות או כל מיני הפתעות. אבל ברגע שאנחנו סוטים ממנה, אפילו בחצי מטר, אורבים לנו מוקשים.
בגלל שאנחנו כבר רוצים לעצור, בגלל שאנחנו עייפים, בגלל שזה בסך הכל חניון ולא איזה מעלה מרזבה אכזרי אז החושים שלנו קצת פחות דרוכים, אנחנו מחפפים ולא שמים לב.
אלא שהסיטואציה של כניסה ויציאה מחניון היא לא כל כך תמימה. פעמים רבות יש סלעים בולטים ולפעמים עמודים או בזנטים שרק מחכים לאיזה לנדקרוזר נוצץ שיבוא וייתן להם חיבוק אוהב.
ולכן: בכל כניסה ויציאה מחניה, חשוב מאוד להיות בתשומת לב מלאה. לא להתבייש לעצור ולרדת מהרכב כדי לבדוק את השטח.

ב. לאורך המסלול
טיפסנו את מעלה עשוש בהצלחה, היינו דרוכים וערניים והכל עבר בשלום. מאז עברה חצי שעה. והנה הדרך יורדת בחדות ויש בורות ואנחנו לא בדיוק רואים אותם. לעבור או לעצור? להמשיך או לרדת לבדוק ברגל? "יהיה בסדר", "כבר עברנו דברים קשים יותר", "אין לנו כוח לצאת החוצה", "אין לנו חשק לצאת מהמזגן" – אלה בדיוק התירוצים הבעייתיים שמובילים בסוף לפגיעות ברכב ולמצבי תקיעה מיותרים.
תסריט כזה נפוץ בדרך שהיא לא קלה אבל גם לא קשה במיוחד. הוא לא מתקיים בדרכים קלות כיוון ששם אין מכשולים מסוכנים ולא בדרכים קשות במיוחד כיוון ששם אנחנו אף פעם לא מתעצלים ותמיד בודקים ברגל.

שיפוע צד 4X4 נהיגה

שורה תחתונה: העצלנות מהשטן. אם לא רואים, אז לא נוסעים.
יש להיעזר במכוון חיצוני-קרקעי, שייצא מהרכב, יילך קצת ברגל, ויסמן לכם בדיוק לאן להמשיך. אם אין מכוון חיצוני בנמצא אז לוודא בלם יד ופארקינג (או ראשון/רוורס ברכב ידני) ולצאת מחוץ לרכב. אפשר לצלם בעין לזכור את המשך הדרך ואפשר להניח אבן או סימן כלשהו בנקודה שנמצאת בשדה הראיה מתוך הרכב – במיקום שיזכיר לכם לאן בדיוק יש להתקדם.

רוצים לקרוא עוד?
הטקסט לקוח מתוך הספר "4X4 המדריך השלם". 

לפרטים נוספים על הספר ולהזמנת הספר >> לחצו כאן

טיפים נוספים לנהיגה – מאת יואב קווה:

מתי לנעול את הדיפרנציאל המרכזי?

מתי לנתק את בקרת היציבות האלקטרונית?

איך לנהוג בבוץ – המדריך לנהיגת בוץ

כיצד לחצות שלוליות עמוקות בשטח

חוק המינימום  – הכי לאט שאפשר

מרווח הגחון – קובע?

מכוון חיצוני – ג'יפים

הייליפט – כן או לא?

הצלבות – איך לצאת מהצלבה. כל השיטות