הַכּל בִּגְלַל חוֹלָם קָטָן – (על שמו של נחל כרכשת)

(על שמו של נחל כרכשת)

yoav kaveh




סיומה של מלחמת העצמאות הותיר את שר הביטחון, דויד בן-גוריון, באפס מעשה – אך לא ארכו הימים והוא הפנה את מרצו לאפיק נוסף. בעקבות "מבצע עובדה" – כינויו של מבצע כיבוש הנגב –– החליט "הזקן" תחילה לממש עובדה זו באמצעות הצהרה מפורשת של נוכחותנו בכל הנגב. כזכור, היו בו אז רק יישובים יהודיים ספורים בצפון-מערבו, ולפיכך בחר ב"ג בדרכו של בן-שמו, דויד המלך בשעתו – אשר מיד עם כיבוש "יְבוּס", היא ירושלים, מיהר להחליף את שמה ולהכריז עליה כעל "עיר דויד". ביום 18 ביולי 1949 כבר מינה ב"ג "ועדה לקריאת שמות עבריים בנגב", שעסקה לראשונה במתן שמות לעצמים גיאוגרפיים – הרים ובקעות, נחלים ומעיינות וכיו"ב. במשך שבעה חודשים ומשהו (עד 29 במאי 1950) קבעה הוועדה 561 שמות עבריים חדשים – כשמונים שמות מדי חודש – מדרום לקו אשקלון-עין-גדי!
קצב עבודתה גרם לאותה וועדה שתוציא מתחת ידיה כמה וכמה שמות חפוזים ומשונים,
מהם אפילו בלתי מתקבלים על הדעת – בעיקר משום שחבריה הרבו ללכת בעקבות צלצול השמות הערביים או תרגום שגוי שלהם, מבלי לרדת לסוף משמעותם המקורית. כזה, למשל, הוא שמו של נחל כרכשת ממערב למעיין עין-יַהַב (שאף לו הוענק שם עברי אשר נולד מצלצול שמו הערבי, "עין וֵיבָּה", בעוד משמעותו הריהי בעצם "צרה צרורה"…). הנחל המדובר נקרא בשעתו בערבית "ואדי אֶל-עֻרֵיס", הקטנת "עַרִיס" שהוא "סֹבֶךְ (של צומח)", ככתוב: "עלה אריה מִסֻּבְּכוֹ" (ירמיהו ד:7) וכן "שֹׂבֶךְ האלה הגדולה", שבו נאחז בשעתו שְׂעַר ראשו השופע של אבשלום (שמו"ב יח:9). כיון שהאריות כלו מן הארץ כבר במאה הי"ג (לאחר הציד הנרחב,שנעשה בהם בימי הצלבנים ובראשית שלטון הממלוכים), נראה שימושו של "סובך הארי" מוגזם בעיני חברי הוועדה. על-כן בחרו תחתיו בטורף מצוי, קטן יותר – נמיה, אף היא חית סבך. אך משום-מה העדיפו את שמה התלמודי, "כַּרְכּוּשְׁתָּא" (בבא מציעא, דף פ"ה עמ' א) ובדו"ח המסכם את עבודת הוועדה, שהובא כנספח בשנתון הממשלה תשי"א נושא ואדי אל-עוריייס (מס' 162, עמ' 283) את נוסחו העברי המנוקד...

עלייך להיות רשום כדי לצפות
בהמשך הכתבה